בית לקשט לכלב

זה יכול להיות קשה להרגיש שיש לך בית אמיתי בעיר ניו יורק. למרות שלא עברתי דירה כל שנתיים שלוש כמו רוב האנשים שאני מכיר, עדיין התגוררתי בשכירות שאנשים אחרים היו בבעלותם. אבל לא רק השכרות - נכסים מלאים מרוהטים. במשך שנים גרתי בדירות שהיו מרוהטות, ממיטות וספות, ממש עד מזלגות וסכינים. מעולם לא ציירתי שכירות. לא הבנתי את הרעיון של להוסיף ערך לנכס שאפשר להשליך ממנו ושאפשר לשכור אותו במחיר גבוה יותר לדיירים הבאים מכיוון שגרמת לו להיראות נחמד יותר.

הייתה מתיחה אחת כשגרתי בדירה שכבר לא הייתה מרוהטת. חברה נתנה לי את המיטה הישנה שלה, והכנתי שולחן קפה מתוך אחד שמצאתי ברחוב. (זה היה לפני שהאימה באג המיטה הציקה את העיר.) הכנתי לראש השולחן על ידי צביעתי, פיזרתי עליו קלפים ושקעתי את החלק העליון. זה ביתי כמו שקיבלתי. ואז הייתי צריך לזוז. חילקתי את הכל ונחתתי בעוד בית מרוהט מרוהט לחלוטין בצ'לסי במשך מה שהיה אמור להיות שנה אחת, אך הפך לשבע.

לבסוף, כשחיכיתי לשמוע אם אצליח להישאר בצ'לסי עוד שנה, חבר שכנע אותי שעלי לחשוב על קנייה. במשך עשרים השנים האלה חייתי בזול מאוד והיו לי חסכונות וזה היה שוק קונה. חודשיים אחר כך קניתי דירה במרכז ברוקלין. אחרי שבע שנים של מגורים נוחים בשכונה שלא ממש יכולתי להרשות לעצמי - זה היה חמש עשרה דקה מדלת לדלת יוממות לעבודה - מצאתי את עצמי בברוקלין בשכונה איתה בכלל לא הייתי מוכר. כל הרודפים האהובים עלי היו במנהטן והייתי לבד

. הרגשתי עקורים ודורשים הביתה בדירתי החדשה. הייתי זקוקה למישהו שישתף את זה.

אחת הבודדות ודאי שיש לי דרישות בזמן שציד הדירות היה בניין ידידותי לכלבים. אז החלטתי לאמץ צ'יוואווה ארוכה וחצי קילו. המקלט קרא לה בשם נטאשה, אבל ידעתי שלבבי יש לה שם רשמי יותר, אותו נתתי לה באופן רשמי. קראתי לה את צארנה נטאשה פטשלנה פוצ'קין, שהגיעה עם סיפור אחורי - היא הייתה מלוכה רוסית כלבת שנמלטה, וביקשה "מקלט פליטלי" בברוקלין.

בזכות שנות חיי עם המשנה התחתון, לא היה לי שום ריהוט. מהר מאוד הבנתי שזו הזדמנות לרהט את הדירה כיאה לבן זוגי החדש. וזה בדיוק מה שעשיתי. מעולם לא היה לי בעל מיטה אמיתית, והיא הייתה מצפה לא פחות. היא הייתה זקוקה למיטה מקושטת ומזרן ענק אליו תצטרך להרים, כמו כתר על הכרית. קניתי מיטה שחיפטתי מאנתרופולוגיה, על בסיס יצירה שנמצאה בשוק הפשפשים הצרפתי. מושלם. חתיכה אחר חלק בחרתי רהיטים שמתאימים למלכה זעירה (פרוותית). החל מהסכו"ם עם הדבורים על ידיות השולחן כדי לשים אותו מ- Etsy, חיפשתי באינטרנט בממצאים מבצעים. דילים ממש נחמדים. אם כי רק תיבה של 650 מ"ר, חשבתי על הדירה כעל "חדרים". המטבח, חדר האוכל, חדר המוזיקה, הסלון, סלון הבוקר, חדרי הגברת שלה. פיתחתי סגנון אישי שקראתי לו "שיק- huahua".

המטבח נעשה בחוש כפרי, כדי להזכיר לה את סופי השבוע שבהם הוחלפה מחייה העמוסים במוסקבה לדאצ'ה שלה. הכנסתי צמרות דלפקי חסימה בלוקים, ארונות לבנים עם משיכות וכפתורי קרמיקה צהובים בהירים, וצלחות מגזרת נייר שהגעתי למכירה בג'ון דריאן. לרגעים שלה בהתבוננות שהשקפתי על הים במהלך המסע הארוך שלה לחופש, הספה שלי הייתה מרופדת בבד שמנת עם יצורי ים כחולים כהים צפים מעליו. לראשונה בחיי הייתה לי דירה שאהבתי ושיקפה את מה שדמיינתי שהיא האסתטיקה המשותפת שלנו.

ארבע שנים אחר כך, אנו שמחים מאוד יחד. אנו חיים בחיקו (כלב) של יוקרה. יש לה ארמון מיניאטורי, ויש לי עם מי לדבר כשחזרתי הביתה מהעבודה, לצפות איתה בטלוויזיה על הספה שלי, לחקור איתה את השכונה ולדבר עם שכני. השילוב של שני הדברים האלה הפך באמת את הדירה שלי לבית. כזו בה אנו גרים בשמחה, למעט התאונה שמדי פעם בקומות החדשות. אני מניח שהאינסטלציה הייתה שונה ברוסיה.