בין אם זה שולט בחדר האמבטיה האחד למקלחת ארוכה וארוכה, או החלטה להשתמש בסלון הסמוך חדר אבקה ל, אום, הפסקות אמבטיה מעורבות יותר, להיות מצפוני לגבי נימוסים במרחב זה הוא צריך.
בבית שלך לא יהיה אכפת לך להשאיר כוס קפה ישנה על השיש. בביתו של מישהו אחר אתה בעצם מתייחס למארחים שלך כשירות עוזרת.
בקצה השני של הספקטרום מופיעה תופעה הנקראת ניקוי פאסיבי-אגרסיבי. זה כאשר אתה, נניח, שואב את השטיחים, כשלא התבקש לעשות זאת. נקודות נוספות אם יש הערה כמו "לראות כמה לכלוך היה בשטיחים?"
השעות האחרונות לפני שמגיע משק בית הם הכי תזזיתיים. יש טאטא נקי אחרון, אולי קצת קניות בשנייה האחרונה מכיוון ששכחת להרים עודף סבון ונייר טואלט. התייצבות מוקדמת, ללא הודעה מוקדמת, זורקת את עבודת הכנה המוקפצת שכבר קדחתנית.
שמענו יותר מדי סיפורי אימה של אורחים שמשאירים את הדלתות לא נעולות (!), מכונות קפה בכל היום (!!) ופיקוח אחר שעלול לאיים אסון על כל המעורבים.
זה דבר קטן, אבל זה באותה רמה כמו להשאיר את הכלים המלוכלכים שלך למארח שלך לנקות. אנחנו לא מנהלים בית מלון, הנה.
דבר אחד לעזור לאסוף את הדואר, זה דבר אחר לעבור את הערימה ולהעיר על החשבונות של אדם אחר.
המארח שלך רוצה לוודא שהשהות שלך נוחה, ולכן אין דבר גרוע יותר מלהראות שהאורח שלך לא יכול לאכול כמעט שום דבר במזווה או במקרר שלך. כמובן, התאמות צריכות להיות בתבונה. אלרגיות הן דבר חובה לדעת, בעוד הסלידה שלך מהבצל היא משהו שצריך לשמור לעצמך.
יש מעט סיטואציות משונות כמו שמירת בית מעולם לא שומעים או רואים. זה מוביל את המארח שלך לתהות אם הם היו אמורים לכהן כמנהל חברתי, או אם הם פגעו בך בדרך כלשהי, או אם אתה בכלל שם.
כמובן שזו הבעיה ההפוכה: אורח שלוקח הזמנה לביתכם כהזמנה להתייחס לכולם למונולוגים בלתי נגמרים.
כל בית שונה בהסרת נעליים, אבל אם אתה רואה סל ליד הדלת וכל השאר בגרביים... עקוב אחריה.