שם: אליסה רמינגטון ובנו, לוסיין בלו
מקום: סן רפאל, קליפורניה
גודל: 750 מטר מרובע
שנים חיו ב: 1 - שכור
אליסה רמינגטון יכולה לעבור מאמא מדהימה, לחרפן יצירתי, לצלם מדהים בדירות של שלוש שניות. היא אחת מאותן הנשמות הבלתי מעורערות, המעוררות קנאה, שהיא מדהימה בכל מה שהיא עושה. כשביקרתי בדירתה, הבנתי עוד דבר אחד שהיא טובה בו - יצירת חלל יפהפה שחוגג את כשרונותיה והאינטרסים הרבים שלה.
איסוף אוצרות משווקי פשפשים מקומיים ומכירות בחצר איפשרו לה ליצור מרחב שמח ורגוע בתקציב קטן. הצילום שלה הוא אמנות מיידית והמלאכות שלה בעבודת יד מעניקות לחלל מראה שהוא ביתי אמנותי.
אליסה, בוהמיינית אמיתית, מתערבבת בשובבות בין ישן וישן עם נטישה. ניתן לראות את אופיה האמנותי בקטנות מההצהרות, בין אם מדובר בבודהה זעירה מעץ על אדן החלון שלה, או באוסף של אבנים בצורת לב שנמצאה במהלך השנים עם בנה, לוסין. כל ההצהרות הקטנות הללו מסתכמות במושב אחד גדול ומקסים.
הסגנון שלי: גדלתי בחוף, כך שבאמת אני אוהב שביתי ירגיש שאתה יכול להיכנס אליו עם רגליים חוליות ובגד ים רטוב... סתמי, נוח וצבעוני.
השראה: שוקי פשפשים, נסיעות ואמי, שיצרה את מרחבי המגורים היפים, החמים והיצירתיים ביותר, כל עוד אני זוכרת.
אלמנט מועדף: אני אוהבת כל היבט במטבח ובחצר האחורית שלנו. אבל הייתי צריך לומר, האמנות שלנו היא היסוד החביב עלי בכל הזמנים; ציורי הגן של בני, הציור של גשר שער הזהב שמצאתי בשוק הפשפשים באלמידה, פוסטר וינטג 'מהטיול שלנו בווייטנאם ודיוקן בני, שצויר על ידי אביו של חבר קרוב, אודי.
האתגר הכי גדול: בכל פעם שאני מחפש דירה חדשה, רצפות עץ ואמבטיה נמצאות ממש ברשימת המשאלות שלי… זו גם לדירה אין (כיור המטבח, שולחן מובנה ותנור ישן הם מה שבסופו של דבר ניצח אותי על).
המבוכה הגדולה ביותר: אני ממש לא חובב שטיח. כיסיתי אותו בסלון בעשב ים. הבן שלי התרגש מכל סוף סוף שיש שטיח בחדרו, וחושב שאני אגוז מוחלט לאכפתיות.
עשה זאת בעצמך: שלטי העץ הגולמי שרשמתי והיה לי ברחבי הבית שלנו משמחים אותי די. אני גם מאוד אוהבת למצוא רהיטים ישנים הזקוקים למספר ציפורניים, קצת צבע ובית חדש. אה, והחבר שלי הכין את מדף הספרים הלבן המושלם לסלון שלי.
הפינוק הגדול ביותר: אני מאוד אוהבת מצעי מיטה נעימים ורכים... הם לא חייבים להיות מפוארים, רק ספירת חוטים ממש גבוהה.
