ישנם מקומות שאתה הולך כשאתה נוסע רחוק מהבית שמרגיש כמו בית, או ליתר דיוק, אתה רוצה שהיית בבית שלך. וכשאני במקומות כאלה אני תמיד רושם הערות ומנסה להחזיר רעיונות חדשים לבית שלי (או לבית הפנטזיה שלי יום אחד). להלן כמה תמונות לטיול שעברנו למוניק, באדיבות משפחתו של חבר, שהוא אחד המקומות המיוחדים האלה.
מוניק הוא שילוב מוזר של ציבורי ופרטי. חלק ממדינת סנט וינסנט והגרנדינים, מוניק הוא קטן, בקצת יותר משני מיילים רבועים, היה דרך תחנת שודדי ים במאה ה -17 ואז הפכה למטע אירופי בסוכר בשמן ה -18 וה -19 מאות שנים. בשנת 1958 נרכש האי כולו על ידי קולין טננט, ברית וגם הברון השלישי גלנקונר, שהחל לאט לאט מפתחים אותו לנסיגה כפרית עבור חבריו הבולטים ובריטים, מהנסיכה מרגרט ועד מיק ג'אגר. עם פחות ממאה בתים באי, ניתן להרגיש תחושה של מסיבות בתים אינסופיות תחת הכוכבים ובתוך הנוף השופע.
התארחנו באחד הבתים, ששמו קקטוס היל (כל הבתים עוברים בשם ואין כתובות או שמות רחובות שניתן לעבוד עליהם), שאותם שכרו חברינו מהבעלים במשך שנים רבות. שוכן על ראש גבעה וממש בסמוך לבית בו שהו הנסיך וויליאם והנסיכה קייט שבועות קודם לכן, יש בה חמישה חדרי שינה, ספרייה וחדרי מגורים ואוכל חיצוניים המשקיפים על נוף אי. זה היה מסורתי מאוד, אבל מדהים. התחושה הפנימית / חיצונית של הבית הייתה בלתי נשכחת, וההתבוננות בשמש שוקעת מעל הים במרחק בלתי נשכח.
ניתן לשכור רבים מהבתים באי, וישנם גם שני מלונות עם חדרים ללינה בהם, אך זהו מקום פרטי מאוד. קשה להגיע אליו (אתה צריך לטוס במטוס קטן מסנט לוסיה או ברבדוס), להגדיר לבית מגורים (לא מלון או אתר נופש חיים) ומחמירים יותר ממקומות אחרים, אנשים רבים לא יודעים על זה ולא ניתן לטרוח להם ללכת למרחק הנוסף כדי להגיע כאן. זה שווה את זה, אבל הדבר הכי טוב זה להיות מוזמנים על ידי חברים או ללכת עם חברים ולהתנסות בלהיות יחפים ולהיות בבית שבוע או שבועיים באיים.
