במצבו הקודם, הרבה אנשים היו מחייבים את הבניין הקטן הזה רחוק מכדי להציל. המוסך, העומד על 320 מ"ר, היה מכוסה שומן ושמן בשווי של עשרות שנים מחיי העבר שלו כחנות למכוניות אוטומטיות - וגם הוא התפרק. אבל במקום בו אחרים ראו קריעה, אדריכל אחד ראה פוטנציאל.
האדריכל תומאס שייר התקרב לעיצוב מחדש של הבניין ויצא לשלוש שנים תכנן / בנה פרויקט שיהפוך את הבניין המתפרק למעט מעט יעיל וקל סטודיו. הוא הציל הרבה מהחומרים מאתרי בנייה מקומיים, וסיים את הפרויקט בסכום של 35,000 $ חסכון מרשים (לא כולל עבודה).
לפני שניתן היה לעשות כל דבר אחר, היה צורך לבנות מחדש את מבנה המבנה לחלוטין. עמדות העץ הישנות והמתפוררות אשר (בקושי) החזיקו את המוסך הוחלפו בפלדה עמידה לרעידות אדמה. שייר בחר גם לחפור מתחת לבניין, ויצר מפלס מרתף עם בית מלאכה, אחסון וחדר כביסה. עפר שנחפר מתחת לבניין שימש להעלאת מפלס החצר האחורית. הוא משמש כמילוי לקופסת בטון מוגבהת, ויוצר מרפסת ממנה תוכלו לראות את ההרים האולימפיים השכנים.
המהפך בתוך הבניין דרמטי לא פחות. כבר לא חשוך ושמנוני, החלל הזעיר הוא עכשיו סטודיו קטן וקצוץ, עם כל מה שצריך כדי להישאר לסוף שבוע (או הרבה יותר זמן). מדרום, שישה חלונות גדולים הפונים לחצר; בצד המזרחי של הבניין, חצי דלת מסגרת נוף לגינה קטנה.
הסלון מרווח למדי, מלא בכל מיני מדפים ופינות לאחסון ספרים וחפצים אחרים. במטבח הפתוח, עמוד המהווה חלק ממבנה הבניין משמש גם מקום לתלות סירים ומחבתות. לוח החרוז על הקירות מקורי לבניין, וחלק ניכר מעבודות העץ מוצלות מהמבנה המקורי של המוסך.
במעלה גרם מדרגות (תלול מאוד) נמצא לופט השינה. חלון קטן שמתחת למזכרות אור אל החלל, ומדפים מובנים המקיפים את המיטה מספקים אחסון רב.
בתקופה שבה נראה כי בוני נוטים יותר לקרוע בניינים ישנים ולהחליף אותם בבניינים חדשים לגמרי, הסטודיו הקטן הזה הוא דוגמא מעוררת השראה לאופן שבו ניתן לקבל מבנים ישנים חיים חדשים.
