הייתה תקופה, דרך חזרה (דרך, דרך אחורה) שלא התירו לי מחשב בחדר השינה שלי. אבל עכשיו, בעולם המחשבים הניידים והאייפונים בשפע - האם מישהו באמת עוצר את בני הנוער מלהיות זמן מסך בפרטיות המרחב העצום-זעיר שלהם?
לפני כמה חודשים שיתפתי את הסיפור של חבר שהרגיש שזמן המסך של משפחתם יצא מכלל שליטה. דבר אחד שבאמת היכה אותי היה שלכל ילד היה מחשב נייד משלו בחדר השינה שלהם! בדרך חזרה בימיו הראשונים של האינטרנט, הורי היו משתגעים אם הייתי מציע זאת. כל מה שהיה לנו היה מחשב יחיד במתחם ציבורי ותעבורה גבוהה בבית, כך שהאנשים הישנים יוכלו לפקח על השימוש באינטרנט אצלנו הצעירים.
אך האם כל זה סתם התנהגות של תקופה עברה? עם אנשים צעירים יותר מנוסים באינטרנט מאי פעם, האם הם עדיין זקוקים לפיקוח מסוג זה? האם סוג של בקרת הורים זמינה לגלישה באינטרנט, האם עדיין יש צורך בעין פיזית?
מצד שני, יש את נושא החלל. אני באופן אישי חולק חדר שינה עם משרד מכיוון שאנו גרים בדירה קטנטנה שבה חדר עם פונקציות דו קרב הוא האופציה היחידה שלנו. מה לגבי כאשר בני נוער זקוקים לשטח לימודים והחדר שלהם הוא המקום היחיד בשבילו? האם מחשבים ניידים, אייפד וכדומה הם בסדר כשמקום מוגבל הוא נושא בלתי נמנע?
אז בואו לשמוע את זה - קוראים שהם אמהות ואבות לבני נוער - האם לבני העשרה שלך יש מסך בחדר או שלה? איך אתה מנהל את זה? איך אתה מרגיש בקשר לזה? מה אתה רוצה שאתה יכול לשנות?
אני אוהב את הסימטריה של החלטת ראש השנה, אבל קשה לי לגרום לזה לעבוד. אז במהלך השנים האחרונות התחלתי מסורת חדשה לשנה החדשה: אני חולק את המטרות והכוונות שלי לשנה הבאה, יחד עם מה שאני הכי מתלהב ממנו בשנה הבאה.
לורה שוקר
6 בינואר, 2020
