שם: פיליס גרנט
מקום: ברקלי, קליפורניה
ילדים: איזבל פיקסי (7 1/2); דאשיל סקיי (כמעט 3)
העובדה שהבלוג של פיליס גרנט בפה הפה, דאש & בלה, עוסק בבישול עם ילדים היא שתיהן בדיוק הנקודה ו ליד הנקודה. הכלים והמתכונים שלה הם מה שמישהו ירצה לאכול - גבר, אישה או ילד - והעובדה שעיקר הבישול שלה נעשית עם שני ילדיה כשפי סו נלהבים הם הדובדבן שבנוסף, כמו גם השראה נהדרת לכל ההורים.
דאש ובלה צעיר בעולם הבלוגים, אך אנו חושבים שזה ראוי לקהל גדול. המתכונים מעוררי הפה מצולמים בשמחה, והתיאורים של פיליס של כל מתכון והחוויה להכין אותם עם ילדיה הם מהנים ואישיים. אל תדחה אם המתכונים שלה נראים "מפוארים" מדי למשפחתך - פיליס תגלה לך בשמחה שבלה לקחה הפוגה ירקות של 4 שנים וכולם נהנים מדי פעם מכריך PB&J טוב. יכול להיות שהיא טבחית נהדרת, אבל גם אמא אמיתית! לא רק שאנו מקבלים השראה לנסות רבות מהמנות הללו (שהיא נוהגת להכין להדפיס), יש לה גם עצות נהדרות לבישול עם ילדים וגם לילדים, אפילו בררנים.
בקצרה, איך היית מתאר את הבלוג שלך דאש ובלה?
באמצעות אנקדוטות, תמונות ומתכונים מקוריים, הבלוג "דאש ובלה" מביא את מה שהוא רוצה לבשל עם ילדים: מתגמל, מתסכל, מתיש ושווה כל שניה.
כמה זמן אתה עושה בלוגים ולמה התחלת?
אני מבלוג כבר תשעה חודשים והכל בזכות אמא שלי. היא עוקבת אחר הטבחים של בורזוי בקנופף / דאבלדיי והיא העבירה לי מידע על תחרות ג'ולי / ג'וליה שלהם. המשימה: לבשל מתכון של ג'וליה צ'יילד ולבלוג עליו. אז התחלתי בלוג כתבי בלוג בשם "דאש ובלה" רק כדי שתהיה לי דרך להיכנס לתחרות. בישלתי עם ילדיי שלוש מנות של ג'וליה צ'ילד (כאוס!) וכתבתי על כל השיעורים שלמדתי. (שיעור חמישי: קרא, קרא שוב ואז קרא בפעם השלישית כל מתכון של ג'וליה צ'ילד לפני שתתחיל לבשל.) התברר לי כשבוע לאחר מכן שניצחתי! די מגניב לבדוק גם את ההגשות האחרות. אנשים יצאו החוצה.
אחרי הזכייה בתחרות לא תכננתי להמשיך, אבל המשכתי להמשיך עם תפקיד אחד בחודש, אחר כך שניים וכן הלאה. חיפשתי דרך לנתב חלק מחווית הבישול שלי ולהרהר באתגרים של להיות אמא וזה נראה כמו פורקן נהדר. והסתכלתי על כך שלמדתי לצלם אוכל. הרבה יותר קל לצלם ילד מבשל. קח את הילד ונשארת עם קערת תבשיל חום.
השינוי הגדול היה שלאחר הפוסטים הראשונים התחלתי לכתוב מתכונים משלי. יש לי עכשיו קבוצת ליבה של חברים (חלקם חברים ברשת שמעולם לא פגשתי) מכינים את המתכונים ונותנים לי משוב. ההיבט הקהילתי הוא מה שהכי מלהיב אותי כרגע. בדיוק עשיתי פוסט בו ביקשתי מאנשים לרשום את כלי המטבח האהובים עליהם. יש לי הודעה נוספת שצילמתי את ידידי ג'ן מבשלת במטבח שלה. נחמד להיכנס למטבחים של אנשים אחרים.
מה הפילוסופיה שלך לגבי בישול עם ילדים?
אני מבשל שלוש ארוחות ביום. הילדים שלי בסביבה. פשוט נראה טבעי לכלול אותם בתהליך. על ידי דריכה מאחורי המצלמה אני נותן להם כל מיני חופש כי הם עושים הרבה מהבישולים בעצמם. והם לומדים כל כך מהר.
• אל תגידו "אוכל לילדים" או "אוכל מבוגר" מכיוון שהם זהים.
• וודאו שילדיכם שואלים לפני שהם טועמים (דאש אכל הרבה בשר נא!).
• תנו לילדיכם ללכלך את הידיים והרצפה.
יש חוקים ברורים.
• זה בסדר להקריב כמה ביצים.
• אל תבשל עם הילדים שלך כל לילה.
• אל תאכלו עם הילדים כל לילה.
• הקפידו לבצע מידה מסוימת של בישול ואכילה מדיטטיבית ללא ליל מאוחרת בלילה
איך למדת לבשל? מה הייתה החוויה שלך עם אוכל ובישול בילדותך?
ההורים וסבתי הם טבחים נפלאים. תמיד אכלנו ממש טוב אבל כילד לא הראיתי עניין רב בבישול שום דבר טעים. מבחינתי, הכל היה על עוגיות שוקולד צ'יפס, איבלסקיבר דנית, וופל בלגי ובוקה דה נואל. אחרי הקולג '(בניו יורק) עבדתי בבית קפה שמכרתי מאפינס והייתי כל כך משועמם שהתחלתי לאפות מאפינס משלי בבית. מייקל מקארטי (חבר משפחה) נתן לי את עבודת הקונדיטוריה הראשונה שלי במסעדה של מייקל. משם המשכתי לבשל במקצועיות מספר שנים בבולי ובנו. הייתי עובדת עד שתיים בלילה ואז חוזרת הביתה ולומדת ספרי בישול. אמצע שנות התשעים בניו יורק היו תקופה מרגשת מאוד במסעדות עם כל כך הרבה כיסויים ושטף אינסופי של VIPs, אז קיבלתי המון ניסיון מעשי. זה היה מאוד מלחיץ ונשרפתי מהר. אבל הצלחתי ללמוד כמה יסודות שהעניקו לי קצת ביטחון. זה היה לפני 15 שנה ומאז למדתי על ידי בישול של אלפי שעות במטבח הביתי לבעלי, לילדים ולחברים. לראשונה זה 40 שנה אני מרגיש שיש לי קול כטבח. מצאתי את זה גם משפיל להתחיל לכתוב מתכונים משלי. זה הרבה יותר קשה ממה שהייתם חושבים. בדיקה וכתיבה של המתכון הקטן והפשוט ביותר יכול לקחת לי ימים.
מה הזיכרון הראשון שלך מהאוכל?
אלוהים אדירים, אני לא זוכר שום דבר שאכלתי לפני גיל 4 בערך. זה לא משוגע? אנו משקיעים כל כך הרבה זמן במחשבה על מה שאנחנו מאכילים את הפעוטות שלנו והם אפילו לא זוכרים!. לזיכרונות האוכל החזקים ביותר שלי יש מרכיב חברתי מאוד. אני זוכר שאכלתי קרקרים של גרהם בגן הילדים, אכלתי תה ועוגיות עם אמי אחרי הלימודים ומצצתי חצאי תפוז בטבור במרפסת הקדמית של חברתי הטובה. ולבסוף, יש את כל הטוסטים שאכלתי אחרי הלימודים עם החברים שלי. בסגנון קולומבו סן פרנסיסקו עם הרבה חמאה וריבת משמשים ביתית טעימה של אימא שלי.
בן כמה הילדים שלך כשהתחלת לבשל איתם - מה לדעתך גיל אידיאלי להתחיל?
לא בישלתי הרבה עם בלה בילדותה, כי היא נהגה לשחק לבד בזמן שבישלתי. כתינוק, דאש נכנס לכל דבר ולכן החלטתי לכלול אותו בשלב מוקדם בתהליך הבישול מתוך הכרח. למעשה, בישול הוא אחת הפעילויות הבודדות בהן הוא יכול להיות רגוע וממוקד. אבל באופן כללי, אני חושב שאתה יכול לכלול את ילדיך בבישול מייד. כאשר הם יילודים אתה יכול לקבל אותם במתלה בזמן שאתה מבשל. כאשר הם יושבים אתה יכול לבשל בזמן שהם משחקים על הרצפה עם כפות עץ וסירים ומחבתות. וברגע שהם בערך שנה אתה יכול להכניס אותם לכסא ישיבה ולהגיש להם חתיכת אספרגוס כדי לכרסם בזמן שאתה מבשל. בגיל שנתיים הם יכולים לבחור עבורך פטרוזיליה ולעזור להרכיב טארט. בשלוש הם יכולים לנסות לפצח ביצים, לנפות קמח ולקלף תפוחי אדמה. ועד 4 הם יכולים לנסות כמעט כל דבר כל עוד אתה מפקח.
מהם המאכלים האהובים על בלה ודאש?
המאכלים האהובים עליהם כל הזמן משתנים. שני הילדים אכלו הכל בהתחלה ואז בהדרגה היו יותר בררניים. בגיל 7 וחצי, בלה רק התחילה לחזור לאכול ירקות לאחר הפסקה של 4 שנים. השבוע המאכלים האהובים על דאש הם: עוף, קוואדילות, ארטיק וקשיו. המאכלים האהובים על בלה הם סלט קיסר וכל דבר עם סוכר.
אתה בלוג על מנות יפות וכנראה טעימות שאתה מכין עם הילדים שלך - האם הם גם אוכלים סטנדרטים של ילד כמו חמאת בוטנים וכריכי ג'לי?
הו כן. הם אוכלים הכל. וכך גם אני. אני אוהבת כריכי חמאת בוטנים וג'לי, קטשופ, מק וגבינה. בשבוע שעבר לקחתי סיכון ונתתי לדאש סלט ארוגולה עם סלמי בוקאלון לארוחת הצהריים בבית הספר שלו והוא אכל כל ביס. אבל אתה אף פעם לא יודע. זה כל כך באמר לפתוח את קופסת הצהריים בסוף היום ולראות את כל האוכל המבוזבז. אם אני לא בסביבה קשה יותר לגרום להם לאכול ירקות. אבל גם אני הייתי ככה. פעם סחרתי את הכריך הטעים שלי בכל דבר מתוק שיכולתי להשיג. לא הייתה לי בעיה לבזבז את האוכל שלי. אני מרגיש רע עם זה עכשיו אז ההודעה שההורים שלי עברו למוח שלי בסופו של דבר. וזה המפתח לילדים ואוכל. אל תפסיקו להציע להם מגוון דברים. תן להם לטעום את זה. שחד אותם לטעום אותה. אתה לא תמיד צריך לנסח את זה, אבל לדוגמא אתה יכול לחזק את החשיבות של אוכל מקומי, אורגני ובת קיימא. נראה כמו הרבה מידע אבל זה יעבור אם תגיד את זה מספיק פעמים. הקבוע האחד שלי הוא שלעולם לא מוותר. בלה תאשר שאני שיא שבור.
טיפים בטיחותיים שעל ההורים לזכור?
המשך לחזור על הכללים. הנה כמה משלנו:
לילדים:
• שאל תמיד לפני שאתה עולה על שרפרף המטבח.
• שאל תמיד לפני שמתקרבים לתנור / הכיריים.
• אל תיגע בסכין בלי מבוגר בסביבה.
• לעולם אל תמשוך משהו מהדלפק, אפילו אם אתה חושב שאתה יודע מה זה.
• שמור סירים על המבער האחורי.
• תן לילדים להשתמש בסכין פלסטיק או משעמם בהתחלה כדי להתאמן. לדאש יש סכין מיוחדת משלו שהוא מקבל מהארון כשהגיע הזמן לפרוס.
• זה מלחיץ מכדי לומר לא כל הזמן. במקום זאת, צרו אלטרנטיבות. יש הרבה ילדים שלא יכולים לעשות במטבח אבל יש כמה שהם יכולים לעשות באותה מידה. דאש אוהב לשים את ידו על פרק כף ידי בזמן שאני קוצץ וזה כמעט כאילו הוא עושה את זה בעצמו. בלה קוצצת עכשיו בעצמה, מרפרפת על לביבות ומציגה מתכונים (חלקם נהדרים וחלקם מטורפים).
איזו עצה היית נותן למישהו שמנסה להרחיב את החיך של ילד פינקי?
קח את ילדיך לשוק ובקש מהם לבחור מרכיבים. תן לילדים לעזור בבישול מכיוון שהם נוטים יותר לנסות (ואולי לאכול) את המנה. ואני חייב להודות שאני אכן שוחד את הילדים שלי הרבה (הרבה אנשים לא מסכימים עם הטכניקה הזו). "אם אתה אוכל את הברוקולי שלך אתה צריך לאכול קינוח" עובד בצורה מבריקה. מה ששמתי לב הוא לעיתים קרובות שהם יתחילו לאכול את האוכל ה"מגעיל "כביכול ואז יבינו שזה לא נורא. וגם, כהורה, פשוט תירגעי ואל תדאגי כל כך. כילד אכלתי סוכר בכל הזדמנות שיש לי. אבל עכשיו אני חושקת בירקות. ולבסוף, אל תתנו לילדים שלכם להכתיב את הארוחות. אני לא יכול לומר לך כמה פעמים אמרתי, "זו ארוחת ערב. אני לא מכין שום דבר אחר. "ורוב הזמן אני דבק בתותחים שלי.
מהם כמה מהבלוגים המועדפים עליך לבקר?
אני מוצא בלוגי אוכל חדשים מדי שבוע. אני לא מאמין כמה יש שם. להלן רשימה של כמה שביקרתי השבוע:
מאז הקמתנו, אהבנו לשמוע מכל קוראינו, כמו גם לפנות לכמה בקהילת הבלוגים. אתם אמהות, אבות, נשים, בעלים שכולם כותבים על משפחותיכם, הסגנון ומה גורם לכם לתקתק. כדי להמשיך לטפח את קהילת הבלוגים הנהדרת הזו, אנו נציג מקרוב את הבלוגים המועדפים על המשפחה והעיצוב שלנו כחלק מ"משפחת הבלוגים הגדולה "שלנו.