לפני כמה שבועות כתבתי רטרוספקטיבה קטנה של ממפיס, קבוצת עיצוב אטורה סוטסאס שסגנונו הפרוע והגיאומטרי הגדיר את מראה שנות ה -80. עבודתם איננה מקטרת אם לא - היא נקראה "חתונת רובה ציד בין באוהאוס לפישר-פרייס". קריאת היצירות האלו נועזות זה יהיה אנדרסטייטמנט. אפשר לדמיין חדר עם חתיכות ממפיס אחת או שתיים, אולי, אבל לא בית שלם מלא בהן. אבל זה בדיוק מה שאדם טנסי יצר.
דניס זאנונה, צלם חתונות, צבר את האוסף הגדול ביותר של קטעי ממפיס בארצות הברית ואולי גם בעולם, והפגיש את כולם בביתו הצנוע בטנסי. (המעצב קארל לגרפלד במפורסם מילא את דירת מונקו שלו עם קטעי ממפיס בשנות ה -80, אבל מכר את כל האוסף שלו בשנת 1991.)
הסלון של זאנון, עם כל הצבעים והצורות המטורפים האלה המונחים זה על זה באופן בלתי רסן, סוג של מרגיש כמו בית כיף. אבל יש בזה משהו שמושך אותך פנימה - זה מציג סוג של סוריאליזם נעים, כמו זה הוא מרחב שבו כל דבר יכול לקרות, שבו הסדר הטבעי של הדברים מושחת מעט.
המיטה של דניס אינה מיטה כלל - הוא ישן בגרסה שונה לשיחת 'טאואריה' של סוטסאס. בור, מהעולם התעלם ממנו תצלום של המעצב ושאר אנשי צוות ממפיס שוכבים באותו עיצוב ב 1981.
זו בהחלט הקדשה טהורה להפליא לאסתטיקה עיצובית יחידה, שזאנונה טוענת שהוא נהנה לחיות איתו על בסיס יומי. הוא אומר שזה קצת "תזזיתי בגלל צבעי היסוד, תערובת החומרים והבלתי רגיל צורות ", אך גם" כיף לראות את התגובה של אנשים כשהם נכנסים במפתיע לחדר מלא בחדר עיצוב. הם קופאים לכמה שניות ומנסים לסנכרן את מוחם ועיניהם עם מה שהם רואים. "
אתה יכול לראות תמונות נוספות של ביתו של דניס ולקרוא עוד על האוסף שלו, בשעה חדשות האמנות. בדוק גם ליבה 77 לתמונות נוספות אפילו יותר של הדירה, ו- הפליקר של דניס למנה כבדה של טוב פוסט-מודרני.