כמה חודשים אחורה, אחר הצהריים של מרץ בערפל, דיפדפתי במגזין Sunset כשגיליתי את הסטודיו של Teahouse - סטודיו קטן ומקסים בברקלי, בו הם שלושה בית אמניות נשים חדשניות ויצירתיות, כמו גם סדנה ומרחב עבודה משותף לסוגים יצירתיים באזור המפרץ (או כל מי שאוהב תה, למידה שיתופית, שיחה).
אתמול היה לי העונג לבקר בנווה המדבר העליז הזה, השוכן בשדרת אדיסון שטופת השמש בלב ברקלי. ישבתי עם שניים משלושת מייסדי בית התה - סטף רנה, צלם פנומנלי, ומתי רוז מקדונו, ציירת ומאיירת נהדרת. (השלישית היא טיפאני מור, שעבדה במקום עבודתה בחייה ובעבודות אימון עסקי.) שלוש הנשים המוכשרות הללו חצו דרכים ו יצרו חברויות בתוך סצנת האמנות באזור המפרץ, בעוד כל אחת עבדה על עסק יצירתי מהגוב השקט של מבודד צפוף שטח.
היה להם חלום: האם זה לא היה נהדר אם נמצא חלל סטודיו משותף בו נוכל לעבוד יחד? ויכולנו לבנות קהילה מקומית נחוצה מאוד על ידי הצעת מרחב עבודה משותף וסדנאות יצירה בסביבה אינטימית, עם אוכל טעים? התשובות הגיעו במהירות, וללא היסוס או ריסוק מספרים: כן, כן, וכן.
סדנאות בבית התה מנהלות את הסולם החל מלילות יצירה, קורסים לכתיבה, ימי עיון בנושא טיפול עצמי או נטיעת טרניום, לשיעור הקרוב שנקרא "ספרים, עסקים ובנים." נשות בית התה מספרות שהסטודיו היה עבודה של אהבה. אהבה שכמו כל ילד מילאה אותם ברגשות בלתי נעימים של התרוממות רוח - וכמה מתסכול.
אבל מה אתה מרגיש כשנכנסים לבית התה, מה שנראה שופך מהחלל הסחוף, הציורים המבריקים וה תפאורה נעימה היא תחושה של קהילה חזקה, אוהבת ותומכת - קהילה שהובילה את העסקים היצירתיים שלהם, גם. "אנשים באים לכאן כדי להתחבר, לקבל השראה ולתמוך אחד בשני", אומר מייסד סטף רנה, "וזה מרגיש ממש טוב - זה מאוד מרומם."