המעצב הגרפי מבוסס DC נתן היל הוא אדם עסוק. הוא המעצב הראשי בעיצוב נתן היל, חבר דירקטוריון בפרק וושינגטון הבירה בעיצוב AIGA ארגון, חבר סגל במכללת קורקורן לאמנות + עיצוב, ואבא הגאה לשני כלבים מקסימים, הייבן ופני. אבל כל מי שמכיר את נתן יודע שבנוסף לעין פנטסטית לעיצוב, יש לו גם חוש הומור נהדר. תחנה אחת בסטודיו הצבעוני הזה כדי להתפעל מהקסם שלו (כלומר. אובססיה) עם חמוצים ותראה למה אנחנו מתכוונים.
לנתן יש אחד מאותם אולפני "איך קלעת את זה?". זה בקומה העליונה של הבניין, קצת יותר ממסעדה פופולרית בשכונה של D.C והולכת. הוא מצא את החלל באמצעות פוסט קרייגסליסט של עמותה, שבאותה עת חיפשה אמנים להשכיר אותו. רצפות העץ האורן ואור השמש השופע מציגות רעננות לסטודיו שמשופרת עוד יותר בזכות הזיקה של נתן לצבעים בהירים ו... חמוצים. כן, חמוצים. מאז ילדותו היה לנתן אובססיה לחמוצים, והסטודיו שלו מלא בהתייחסויות אליהם. הוא אפילו מתכנן ליצור מיצב חמוצים גדול על הקיר שבין האולפן לשירותים שלו - דוגמא נוספת לחוש ההומור שלו. ופעם בחודש בערבים הוא מארח שעה שמחה לקריאייטיב בעיר, שמתרחש על הגג, אליו ניגשים דרך החלון בסטודיו שלו.
יש סטודיו עם תחושה של ארט דקו עם סקנדינבים, עם צורות גיאומטריות, קווים חזקים ונקיים ושפע של צבעים בהירים. זו חנות חד פעמית שהיא גם בית דפוס בו נתן מעצב פוסטרים, עלונים, פליירים, ואפילו אוסף התיקים והטוטות שלו של נתן היל. (רכשתי אחת בשנה שעברה, וזה אחד האהובים עלי!)
הסגנון שלי: זהו סביבת עבודה בהשראת אמנים-לופט עם טעם מודרניסטי ועזרה ענקית בעבודת יד. הקירות מכוסים בתערובת של היצירה שלנו ועבודתם של אמנים אחרים שאנו מוצאים השראה. אני גם אוהב ספרים! יש לנו אוסף הולך וגדל של ספרי אמנות ופרסומים המחלקים את החלל ומוצגים בגאווה. לא נראה לי שאני עוזר לעצמי - הבית שלי הוא גם מכה לאינסוף ערימות של ספרים שוכבים סביב. רציתי סביבת עבודה שהייתה מזמינה עבור לקוחותיי, ובכל זאת מעוררת השראה מספיק כדי שכל מי שיבלה בו ירצה לעשות משהו מגניב וללמוד משהו חדש.
אלמנט מועדף: חמוצים! אני אוהבת חמוצים. אני אוהב לצייר אותם, לתפור אותם, לצייר אותם ולאכול אותם. הם מזכירים לי את ילדותי כשאמא שלי הייתה יכולה לשמר פירות וירקות. תותים גם! הם מזכירים לי שגדלתי עם אחותי. אני מרגיש שחמוצים ותותים פשוט טובים מכדי לאכול רק.
האתגר הכי גדול: סבלנות. אני רוצה שהכול יקרה מייד. תמיד יש. אני מנסה להזכיר לעצמי לסמוך על הדברים שנועדו להיות. במהלך השנים למדתי בהחלט ליהנות מהזמן שלוקח לבנות משהו בדיוק כמו התגמולים ברגע שהוא הגיע. אני מרגיש שאנחנו בדרך 😉
מה אומרים חברים: החברים שלי אוהבים להסתובב בחלל. כשאנחנו לא ממהרים לפרויקט עיצובי אנו חולקים וינו עם חברים, צופים בסרטים המוקרנים על הקירות שלנו או עושים משהו. זה כמו בית עץ למבוגרים מלאי אמנות ועיצוב.
המבוכה הגדולה ביותר: מקדם את עצמי ואת מה שאנחנו עושים. בין אם בפייסבוק ובין אם באופן אישי, אני תמיד מרגיש מביך והרבה יותר מדי מודע לעצמי כשאני כן. אני לא יכול שלא לחוש שזה מעט לא מושלם למרות שאני יודע שככה אנשים יודעים מה קורה איתנו. אני תמיד מקנא במי שיכול לעשות את זה בחינניות.
עשה זאת בעצמך: התחלת הסטודיו שלי מאפס קרקע. התחלתי להיות בהדרגה עצמית ולעבוד בחברות שונות ב- DC. מצאתי את עצמי עובד לצד כמה אנשים די מרשימים לאורך הדרך. אחרי כעשר שנים החלטתי שהגיע הזמן להפסקה, ורדמתי תואר עיצוב רשמי. זמן קצר לאחר שעשיתי קפיצת מדרגה אמונה ופתחתי את דלתותיי עם כמה קשרים והרבה נחישות. שלוש שנים אחר כך אנו גדלים בהתמדה ועובדים על כמה פרויקטים די מתוקים עם כמה לקוחות מדהימים. מאוד גאה ב DIY זה בוודאות.
הפינוק הגדול ביותר: נעליים. יש לי כל כך הרבה, ואני מרגישה שהייתי יכולה להמשיך, למרות שנגמר לי החלל. אני יודע שזה לא מקורי לומר את זה, אבל זה נכון... לעולם אין לך יותר מדי!
העצה הטובה ביותר: העצה הטובה ביותר שהייתי רוצה לתת היא דבר שנאמר לי כשאני מתחילה לראשונה. נזכרתי שעיצוב הוא תהליך לומד מתמיד. זה פשוט, אבל גורם לי להיות בטוחה בידיעה שכל עוד אני עושה את זה תמיד יהיה לי מה ללמוד.
