דמיין בית חולים דייגים ישן שפונה לים בכפר קטן באיסלנד - שם קרשי הרצפה לספר סיפור איפה המיטות והשולחנות שליד המיטה היו מנוחים, ואיפה המדרגות והחלונות נמצאים שפע. זה נשמע מרתק, אך שיפוץ זהיר ויסודי של הבניין החזיר למקום מקום של יופי ייחודי ואדריכלות נצחית.
במקור נתקלתי בביתם של סוואלה ודוד פיט דרך קים בשעה תשוקה לעורר השראה (שמצא את המגזין המקוון החדש ביתי וטעים דרך SF ילדה ליד מפרץ.) אני כל כך אסיר תודה על כך שנתקלתי במגזין החדש הזה, עם צילום יפה ונושאים מסקרנים. עם זאת, ביתם של הפיטס עורר את העניין שלי ביותר - הם הצליחו לקחת מבנה מבוטל שהיה בסכנת ריקבון ודלדול ולהפוך אותו לבית משפחתי יפהפה ועליז.
הפיטס היו מחויבים לעשות שימוש חוזר ככל האפשר מהבניין, וכשהדבר היה בלתי אפשרי, הם גם חיפשו חומרים יד שנייה מהעיירה הסמוכה, או הזמינו בניית אלמנטים זהים על בסיס תצלומים ישנים מסמכים.
שיטפון האור הטבעי בשילוב עם לובן הגוון של הקירות מאזן בין קורות העץ הכהות, משטחי קיר כהים ומרקם ושפע אלמנטים טבעיים. דייוויד וסבאלה מארחים המון חברים למסיבות ארוחת ערב, ומתארים את החורפים הנעימים שלהם ואת הקיצים הסוערים בהם הם עוקבים הרבה. זה נראה לי מתאים לבית חולים ישן - היופי והעצמות נותרו, אבל רוחו של המקום השתנה כך שתתאים למטרתו החדשה - כשמחה נצחית לדוד וסבאלה ולמשפחה והחברים הסובבים אותם.
