כאן ב טיפול בדירה, אנו כותבים על בתים זעירים הרבה מאוד. לפעמים, אני מוצא את עצמי תוהה אם הגענו לפסגת בית זעיר. האם אלה דירות קטנות ומקסימות על גלגלים שמאוד מפוארות בתי קרוואנים? האם הם מיועדים לדפי קרייגסליסט בעוד כמה שנים, ברגע שהמאניה תמות? או שהם מהווים השתקפות של שינוי תרבותי באופן בו אנו מסתכלים על הבתים שלנו, איפה שגדול זה לא תמיד טוב יותר?
בין אם תנועת הבית הזעירה מתגלה כתחילתה של מהפכה תרבותית, או סתם חולפת תחביב, אני חושב שזה עזר לעורר שיחה על קיימות ועל כמה בית אתה באמת צריך. האם אפשר לחיות טוב בגובה 200 מטר מרובע? בשנת 400? חשבתי על זה כשראיתי את 'הבית הזעיר' הזה מבתי West Coast Homes, שהוא חיובי לחיוניות בהשוואה לרוב הבתים הזעירים, אך עדיין, בגובה 400 מטר מרובע, קטן בהרבה מהאמריקאי הממוצע בית. (בשנת 2015, הגודל הממוצע של בתים חדשים שנבנו בארצות הברית פגע בשטח של 2,687 מטרים רבועים.)
גם אם הבית הזעיר הטיפוסי, עם חדר השינה הלופט הזעיר אליו מגיע סולם זעיר, יכה אותך כקלאסטרופובי מעט, אתה אולי עדיין תמצא משהו לאהוב בסאליש, חדר שינה אחד בגודל 400 מ"ר שמסופק בחלונות וחוץ שטח. בסלון תקרות וחלונות גבוהים משלושה צדדים, ובמטבח יש מקרר בגודל מלא ואי מתגלגל שיכול לתפקד כשולחן אוכל או משטח עבודה. (חלקים עם פונקציה כפולה הם המפתח לצילומים מרובעים מוגבלים.) מעבר למטבח, ישנו חדר אמבטיה מלא, ומותרות שלא נשמעה בהרבה בתים זעירים אחרים, חדר שינה מלא. יש אפילו לופט לילדים או לאורחי לילה.
עבור ניו יורקר זה, שהיה רגיל להתגורר בסטודיו בגודל 240 מ"ר, נראה כמעט גם גדול. (אוקיי, סתם צוחק, זה מושלם.) 400 מטרים רבועים לא נשמע כמו הרבה מקום, אבל במקרה הזה, תוכנית רצפה חכמה. ותשומת לב לפרטים גורמת לו להרגיש מרווחת מאוד, מספיק מרווחת לאחד או אפילו לשני אנשים שאוהבים אחד את השני מאוד. מה אתם חושבים - האם תוכלו לראות את עצמכם גרים בבית בסדר גודל כזה?