שם: ננסי מיטשל
מקום: אזור הגלריה; יוסטון, טקסס
גודל: בית עירוני; 990 מטר מרובע
שנים חיו ב: 5 שנים; בבעלות
הי, אני ננסי, ואני סופר כאן בטיפול דירות. עכשיו אני גרה בניו יורק, אבל לא כל כך מזמן גרתי בבית קטן (לטקסס, בכל מקרה) ביוסטון. אז הסיור הזה, עם תמונות שצילמתי ממש לפני שעברתי, הוא קצת מסלול הזיכרון בשבילי. אני מקווה שתהנה מזה.
בפעם הראשונה שנכנסתי לבית הזה ידעתי שהוא נכון. זה יכול להיות קשה למצוא מקום ביוסטון אם אתה לא נמצא בקירות גרניט כהים ובז 'ודובדבן ארונות, אבל המקום הזה תיקן על ידי הבעלים הקודם, אדריכל, וזה הרגיש ממש ימין. במשך חמש שנים של מסיבות בית ומסיבות ארוחת ערב ושבתות עצלות וצליה על המרפסת האחורית הבית הזה היה טוב לי מאוד. למרות שמעולם לא הסתפקתי בציור.
אלמנט מועדף: החללים החיצוניים. אני אוהב לפתוח את הדלתות ביום נחמד (יש לנו כאלה ביוסטון, אני נשבע!) ומרגיש את הבריזה. ואני לא רוצה לבשל אלא אם כן יש להבות פתוחות.
עשה זאת בעצמך: תליתי לבדי את אורות התמונה בסלון (וזו הסיבה שהם קצת עקומים). יצרתי גם את קיר Marimekko התלוי על ידי הידוק בד מעל כמה פסי אלונקה. ראיתי משהו כזה במגזין "דומינו" הישן, וזה נתן לי השראה.
הפינוק הגדול ביותר: הספה. מצאתי אותו בחנות עתיקות וביצעו את הכריות מחדש, מה שלא היה זול, אבל גיליתי מאוחר יותר שזה עיצוב של מילו באקמן, שגורם לכל זה להיות שווה את זה. כמו כן, אני אוהב את הספה הזו וזה עזר לרפא החור הפעור שנשאר בלבי לאחר נפילת הספה הישנה שלי, שהייתה במשפחה שלנו כשלושים שנה.
(עודכן להוסיף: מילאתי את הסקר הזה כשעדיין גרתי בבית, מה שאתה בטח יכול לדעת לפי התגובות המתוחות הנוכחיות. מאז נאלצתי למכור את הספה שלי, כי היא לעולם לא הייתה יכולה להתאים למדרגות בגודל הבובה בדירתי בניו יורק. קצת שבר לי את הלב, אבל החדשות הטובות הן שאם אתה באמת אוהב את הספה הזו אתה יכול קנו אותו בדיבס הראשון. או אצל ריבס עתיקות ביוסטון.)