האם זה רק אני, או שאנשים נראים פחות מפוחדים מצבע מבעבר? כבר לא יורדים לזרוק כריות או את הכיסא הצדדי המוזר, סביר להניח שגוונים עזים יופיעו בבתי האנשים בימינו על הקיר, ברהיטים גדולים ואפילו בחדרים "קבועים" יותר כמו המטבח חדר אמבטיה.
אבל כמה זה יותר מדי? חוכמה קונבנציונאלית אומרת שאם תבחר לקשט בצבע האהוב עליך, לא יכול להיות שתתבאס מזה. אבל האם זה נכון? כמה זמן הצבע המועדף עליך בכלל היה הצבע האהוב עליך? כמה "השקעת צבע" עליכם לעשות מכיוון שדברים אלה אכן משתנים?
אני משתמש בגוון האהוב עלי, ירוק אמרלד, כדי לחקור כמה רחוק אני מוכן להגיע כשמדובר בצבע. תגיד מתי…
אני חושב שכולנו יכולים לעלות עם הספה הנועזת, נכון? מספר הקטיפה הזה נמצא ממש בסמטתי (כמו כל מה שנראה לעין, בעצם).
הייתי אובססיבי לתדמית הזו במשך שנים. זה בטוח לומר שלדעתי וילונות צבעוניים, במרחב נייטרלי אחרת, הם כן.
מה עם תקרה צבעונית מוזרה ומגניבה? זה לא מחפש את קלוש הלב (או בבתים עם תקרה נמוכה, לצורך העניין)!
כשמדובר באביזרים קבועים יותר כמו אריחים, עליכם להיות בטוחים בעצמכם. אני חושב שהאריחים הירוקים הכהים נראים כאן נהדרים, עם סוויטת האמבטיה הלבנה וכל הצמחים.
מטבח צבעוני הוא השקעה גדולה, בדרכים רבות יותר מאחת. אין להכחיש שהמרחב הזה יפה, אבל זה גורם למעצב הפרגמטי הזה לחשוב כמה מחשבות שניות.
או היי, אולי פשוט נצא למטבח? המרחב הזה הוא מדהים- אבל אולי לבית שני? בחלומות שלי…
איפה אתה נופל על צבע בבית? האם אתה דבק בנייטרלים ובעיקר משתמש בגוונים מודגשים כמבטאים, או שאתה מוכן להתרומם? פעמון למטה!