כשראיתי את הסרט התיעודי המקסים על צלם האופנה וצילום הרחוב ביל קנינגהם בשבוע שעבר, נדהמתי מהיעדר הדירה שלו... טוב, הכל! מר קנינגהם שקוע כל כך בתשוקתו לצילום, עד כי לא נותר מקום לשום דבר אחר בחייו, כולל רהיטים.
הסרט התיעודי ביל קנינגהם ניו יורק עוקב אחר הצלם ברחבי ניו יורק כשהוא מצלם תמונות אופנת רחוב ביום ומסיבות מפנקות עם יוצרי הטעם של העיר בלילה. יוצרי הסרט מתיישבים עם מר קנינגהם כדי לדון בחייו, כולל העובדה שהוא הועבר מדירת הסטודיו הוותיקה שלו מעל קרנגי הול.
אני מהסס לקרוא לזה דירה, שכן בחלל הקטן חסר חדר אמבטיה פרטי או מתקני מטבח. ובמקום רהיטים, החלל הקטן שלו הכיל ארון קבצים אחר ארון תיקים, שכל אחד מהם התמלא בתמונות ושליליות, וספרים שנערמו על גבי ספרים נוספים. הייתה שם רק מיטה יחידה (שאולי נבנתה למעשה על ארון תיוק) ושאר החלל היה מלא בעבודה.
מרתק אותי לחזות במישהו שכל כך נלהב מהמקצוע הנבחר שלו שהוא לא זקוק למלכודות של חיי היומיום שלכאורה משעבדים רבים מאיתנו. כל כך הרבה ממה שאני עושה כבלוגר וכמאמץ מוקדם רודף אחר הטרנדים והעיצובים החדשים ביותר כך שאורח החיים הדליל של מר קנינגהם מרתק אותי. לאיש הזה שתיעד את הסגנון של אנשים יומיומיים ובמקביל השתתף באירועים סוערים כצלם אופנה של הניו יורק טיימס, אין יותר מתמונות שלו לקרוא לעצמו. אני מעריץ שגם אם לא הייתי יכול לראות את עצמי מסוגל לעשות זאת בעצמי.
ביל קנינגהם הועתק מאז מהסטודיו שלו בקרנגי הול לדירה חדשה ומודרנית המשקיפה סנטרל פארק ולא היית יודע זאת - היו לו בעלי הבית להסיר חלק מהמכשירים כדי לפנות מקום לתיק ארונות!