אולם המשחקים של ילדינו ממשיך להיות אחד החדרים האהובים עלי בבית שלנו. כנראה מכיוון ששנה לאחר שעבר לגור בו הוא עדיין החדר היחיד שנעשה כולו. או בגלל שזו הפעם הראשונה שיש לנו חלל המיועד אך ורק לכאוס צעצועים (הללויה!) ולהבין איזה יוקרה זה.
או אולי רק בגלל שזה ממש כיף.
מבחינה טכנית זהו חדר האוכל הרשמי בביתנו, אך הקרוב ביותר אליו מגיעה המשפחה לארוחות פורמליות הוא המראה הנדיר של מפיות בד. כך שחדר שלם המוקדש לשחק נראה הרבה יותר מהיר שלנו.
מההתחלה ידעתי שאני רוצה לצייר ציור קיר בחדר, אבל ממש לא רציתי שום דבר מגדרי או לא בוגר. לחלל יש גם כניסה גדולה ללא דלתות, אז הייתי זקוק למשהו שלא הייתי מתעייף לראות כל יום. כך שאבתי השראה מהרעיון הפשוט להיות קטן מאוד (חשבו, מותק אני מכווץ את הילדים). הנוף והקרציות נצבעו מנקודת מבטו של מישהו בגובה של סנטימטרים ספורים. בניתי את בית המשחק מקופסת מייבשים ריקה. גוף התאורה הפרחוני נרכש מ- Lowes.