אנו בוחרים באופן עצמאי מוצרים אלה - אם אתה קונה מאחד הקישורים שלנו, אנו עשויים להרוויח עמלה.
כאן ביליתי את סוף השבוע. ליתר דיוק, זה המקום בו חיינו אורסולה ואני שישי בערב ושבת - בחצר האחורית של בית משפחתי בחוץ לונג איילנד. האם זה היה מדהים? כן. זו הייתה הפעם הראשונה שחנינו באוהל, ואורסולה ואני התחברנו לחלוטין כשקראנו ספר על פי פנס ואז התאמנו עם רוכסן הדלת במהירות וסגרה כדי להרחיק את היתושים. ישנתי טוב? בכלל לא. התעוררתי בכל בוקר בתחושה כאילו מישהו היכה אותי.
עבר זמן רב שיצא לי לטייל ולחנות. עשיתי את זה הרבה בשנות העשרה והעשרים שלי, כולל טרק באופניים ברחבי אירופה, תוניסיה ואלג'יריה (אני ישנו בחמאם וחנה ליד דרכים רבות בדרך) קיץ באלסקה וטיול רגלי לאורך הריין. לעתים קרובות הייתי בודד ולא נוח, אבל גם חוויתי חופש גדול, פגשתי אנשים רבים וקיבלתי מבט ממקור ראשון על העולם שהפך לנקודת ייחוס בלתי ניתנת למחיקה בחיי.
כשאתה יוצא מביתך שנבנה בקפידה, אתה יכול לפגוש את העולם בצורה רעננה. והכל תלוי בשליטה על הענווה שבפעולות: הקמת אוהל, בישול ארוחה, שינה על האדמה.
רק לאחרונה התחלתי לפספס את זה. כשהבת שלנו עכשיו ניידת לחלוטין, מדברת ובונה מבצרים, התחלתי להתגעגע שוב לאותו הדבר בעצמי. רק שהפעם, האתגר היה לעשות זאת כמשפחה. אז עשינו את המחקר וקנינו אוהל טוב, רפידות שינה ושק שינה לאורסולה (היא משתמשת בו בפנים ובחוץ) והיה הכל מוכן לצאת לדרך. היו מספר התחלות שווא והמחשבה לזחול לאוהל בכנות לא פנתה אלי אחרי ארוחת ערב נחמדה בסוף השבוע, אבל בסוף השבוע הזה התחלנו.
חשבתי שאורסולה תפחד, ואני אהיה המקצוען שינחם אותה. במקום זאת היא אהבה את זה, ישנה כמו תינוק ואני זרקתי ופניתי כל הלילה. בשבת בבוקר הייתי כל כך גרוע וחזרתי למיטה כמה שעות.
יום ראשון בבוקר היא התעוררה ראשונה, השאירה אותי ישנה ונכנסה לבית למצוא את אמה. כאשר היא מצאה אותה, הדבר הראשון שאמרה היה, "אבא עשה בסדר אתמול."
