אנו בוחרים באופן עצמאי מוצרים אלה - אם אתה קונה מאחד הקישורים שלנו, אנו עשויים להרוויח עמלה.
שם: קייט אינגליס
מקום: נובה סקוטיה, קנדה
דף הבית המקוון: מתוק | מלוחים
ילדים: אוון (5) ובן (3) והליאם התאום של בן, אבל אני לא תמיד מזכיר אותו כשאנשים שואלים "כמה" כי זה גורם לאנשים לבהות בנעליים שלהם. אתה תראה אותו לפעמים בבלוג ואני לא רוצה שתגמתי באי נוחות. זה בסדר. הוא קליל, בעיקר. (ילד צועני בינלאומי, לנצח בן 6 שבועות או 600, תלוי את מי שואלים.)
ישנם בלוגים של הורים אליהם אתם פונים לקבלת מלאכות מהנות ורעיונות לעיצוב בית ואז יש כאלה שכותבים עליהם בפתיחות חיים, אהבה וכאב לב ללא צורך במדריכים או בהודעות מעוררות השראה בסוף הפוסטים שלהם - הכנסו לקייט אינגליס.
למרות שקייט היא אחת הסופרות מעוררות ההשראה בעולם ההורות, היא לא נובעת מהסיבות הרגילות. היא לא מבלה את ימיה בחלוקת סיפורים כיצד להכין תרשים מטלות או כיצד לנקות צבע מלאכה מהתקרה. במקום זאת, היא מספרת את החיים כמו שהם והיא כנה באשר להרגשת העולם סביבה. אתה מתפתה לאמת שבדבריה והרגעים שהיא מצטלמת בתצלומיה.
מתוק | מלוחים היא פינה באינטרנט בה אתה מוצא מישהו שאתה מזדהה איתו כאדם, כהורה וכאדם שיודע את החיים לא תמיד מתנהל כמתוכנן. אנו מציגים לך, קייט אינגליס.
מלבד היותך אמא ובלוגרית, אתה סופר שפורסם, האם אתה יכול לספר לנו על כמה מהעבודות שלך?
הרומן הראשון שלי, צוות האימה: שודדי העצים, יצא בסתיו האחרון. זו הרפתקה לבני 8-14 אבל גם מבוגרים אוהבים אותה. זה שוכן בנובה סקוטיה וזה קשור לפיראטים אבל הם לא שודדי ים הולכים על הים. הם שודדי יער והם די מגעילים. אבל זה נועד גם לכישוף אמריקאים, צרפתים וטורונטונים ולגרום להם לחוות תאווה מוזרה לעשן עצים וסכנה ולקומפוט עלוקה מעוך. אני עובד על הספר השני עכשיו לקראת יציאת הסתיו לשנת 2011.
אתה כותב באמת וביושר, האם זה קשה לעשות בעולם שנראה מצופה סוכר?
מעולם לא היה קשה. אני לא זוכר שבחרתי לכתוב בכנות או בכנות לעומת דרך אחרת. מילים כאלה נוטות להיקשר לאנשים שממשיכים לכתוב דרך אירוע משנה חיים: הם שנקראים 'גולמיים' או 'אמיצים' כאשר הם באמת מביעים את מה שצריך לבוא לידי ביטוי בזה רגע. זו לא ברירה. זה תזזיתי ולא נחתם כלל להיות שום דבר אחר מאשר להושיט יד. עם זאת, המון אנשים עוברים חוויות טרנספורמטיביות ונסוגים מהכתיבה הציבורית כי זה מה שמרגיש נכון עבורם. זה לא אומר שאני כנה יותר מכפי שהם. זה רק אומר שכתיבה היא אחד האוורור הנחוצים שלי.
לבסוף, מהי עצה נהדרת אחת של הורות שמישהו שיתף אתכם?
אותה עצה שקיבלתי בזמן האחרון בנושא כתיבה: שאחת המתנות הטובות ביותר שאתה יכול לתת לעצמך היא הרשאה למצוץ לפעמים. אנו גדלים זכאים מדי - אנו מצפים שהחיים יתפתחו באופן שתאמת את השקפת עולמנו. הריון, לידה, ילדים, נישואין... אנחנו גורמים לכל זה להיות יותר ממה שצריך מבחינת הביצועים שלנו. אנחנו פשוט הבלגן האגו הפועם הזה בכל מה שאנחנו עושים. אנו דורשים להרגיש סיפוקים בכל עת או אחרת, הכל כעס ונגיסות מפרקים וזה לא אנושי. זה דבר צנוע ובריא להיות פתוח להתעסק.
כשאתה מחבק את מציצתך מדי פעם, קל יותר להתנער מפאניקה ודמורליזציה. אתה פשוט מפשיל שרוולים ועושה את הבא. זה מאוד משחרר. זו המנטרה היחידה שתביא אי פעם לדראפט שני משופר של כל דבר.
מאז הקמתנו, אהבנו לשמוע מכל קוראינו, כמו גם לפנות לכמה בקהילת הבלוגים. אתם אמהות, אבות, נשים, בעלים שכולם כותבים על משפחותיכם, הסגנון ומה גורם לכם לתקתק. כדי להמשיך לטפח את קהילת הבלוגים הנהדרת הזו, נתחיל כעת להציג מקרוב את הבלוגים המועדפים על המשפחה והעיצוב שלנו כחלק מ"משפחת הבלוגים הגדולה "שלנו.