אנו בוחרים מוצרים אלה באופן עצמאי - אם אתה קונה מאחד הקישורים שלנו, אנו עשויים להרוויח עמלה.
ה וונדרקרמר, או ארון הסקרנות, הייתה תופעה שנולדה בעולם המודרני הקדום. כפי שמשתמע מהשם, החדרים הללו כללו נפלאות מכל הסוגים - טבעיים, נדירים, מופלאים, מיתיים ומסתוריים. הם המשיכו את כוח ההפתעה והחלומות להגדיל את בית האספנים, ואני הייתי טוען שגם היום זה דבר חזק שיש קצת פלא בבית.
בתחילה מחוז האליטה, ארונות הסקרנות היו חדרים שהוקדשו לאוספי נפלאות העולם. רבים מאלה היו דגימות של היסטוריה טבעית כמו פגזים, פחלוציה, עצמות, ביצים ואבנים, אך לצד אלה "מדעיים" יותר פריטים, ניתן היה למצוא קרניים של חד קרן, גללי פיניקס, חפצים אישיים אהובים, ציורים, פריטים משעשעים, פסלים ו ספרים. בקיצור, החללים הללו הכילו את כל מה שיכול לעורר ולענג.
ככל שחלף הזמן, יותר ויותר אנשים החלו לאסוף חפצים טבעיים. אפילו בהיעדר חדר שלם, אפשר למלא מדף בודד בקונכיות ואבנים, או שפינה שאינה בשימוש עשויה להתהדר בכמויות ציפורים או בחול שנמצאו בטיולים מקומיים. במשך מאות שנים, אנשים רבים חשבו שיש להם ערך בביתם המוקדש להפתעה, גילוי וזיכרונות.
היו מטרות רבות לארונות אלה. האחד, כמובן, היה לעורר את הצופה ולעורר פליאה. "המוח האנושי תמיד שורף לשמוע ולקלוט חידושים", ציין הסופר גרבייס מהמאה ה -13 מטילברי, ובאמצעות שמירת הפלאות קרוב ויקר, ניתן היה להזכיר כל העת את החדשנות שקיימה ב- העולם. השראה יכולה להיות חלק בלתי נפרד מהבית.
אוספי טבע, בדומה לאוספים בימינו, גם הקנו לבעלי תחושה של כוח ושליטה בטבע. בדרך שבה הם סידרו את החפצים שלהם, הם יכלו לבנות נרטיב קוהרנטי של העולם ששיקף את יצריהם, הנאותיהם וחוויותיהם שלהם. זהו תהליך שאינו דומה לזה שמציע סקראפבוקינג.
מטרה נוספת הייתה להציע לאספן אמצעי להרהר בהרמוניה. על ידי קירוב של חפצים שונים זה מזה, ניתן היה לקבל תחושה של קשרי גומלין בין העולם ולמצוא שלום במערכות היחסים השקטות שהיו בין חפצים. פריטים אישיים התערבבו בחופשיות עם חפצים נדירים, שהעניקו לחיים של עצמם תחושת נדירות ופלא.
אלה רק התנפצות הסיבות לכך שהארונות האלה היו כה פופולריים. הם הציעו פורמט גמיש ביותר לאיסוף, עיצוב, יצירת אמנות, חשיבה ובנייה. הם התמזגו בידע, רגש וחוויה, מה שמאפשר להבין את המקום המורכב של האדם בעולם.
קוראי AT רבים הם אספנים, ואם כבר מוצגת אוסף, הייתי מתכוון שתביני את סוגי הרגשות שאני מתאר. אבל אם אין לך אוסף שאתה מתלהב ממנו, הייתי מציע לך לשקול להפריש א מקום קטן - ארון, מדף, מגירה, ארגז - בו תוכלו לשמור חפצים שמעוררים בכם ונותנים לכם תוהה. הם יכולים להיות מגוונים ולא קשורים כמו שאתה רוצה, או שהם יכולים להיות אוסף קוהרנטי. כל מה שחשוב זה שהם יעניקו לך שמחה ויציעו לך קצת מחשבה.
אני לא בטוח ש"פלא "הוא רגש שאנחנו חושבים עליו כל כך הרבה פעמים. אנו נתקעים בטחון היומיומי, ואנחנו עשויים להיות משועשעים, מבדרים, שמחים, עצובים, עייפים או מספר רב של רגשות אחרים. אבל הייתי מוכן להתערב בכך שרבים מאיתנו, פלא אינו תחושה שכיחה.
הייתי תומך בניסיון להחזיר את זה. ברור שהפתעה איננה דבר שקל לטפח, אך לאחר אסימונים לתקופות שהופתעת יכול להיות הכוח לעורר מחדש את הרגשות האלה. התחושה שמקבלים להסתכל על יצירה מדהימה או לראות שקיעה נשגבת - נסו לחוות זאת באופן קבוע יותר. הכניסו אותו לביתכם והפכו אותו לחלק קבוע מחייכם.
יש לי ארון שהתחלתי לפני כמה שנים. יש בו קרניים קרועות שנאספו מחוות משפחתי, צדפים מטיולי עבר, ראש בובה מצמרר אקראי שנמצא בחניון (שבן זוגי המשיך להתייסר אותי במשך חודשים ארוכים בכך שהוא צץ במקומות מוזרים), ספינת דוגמניות שרכשתי כשגרתי בצרפת, כמה חתיכות מסין של סבתי, תעודת הדוקטורט שלי ושאר סיכויים אחרים מסתיים. אף אחד מהם לא "הולך ביחד", כשלעצמו, אבל בכל פעם שאני מביט בזה, אני זוכה לריגוש של שמחה, ואני מקבל תחושה של הסיפורים הרבים שממלאים אותם חפצים. (שאר הבית שלי נטול יחסית צ'וטצ'קה, והפריטים האלה מוגבלים לארון אחד קטן, כך שגם אם אתה מינימליסטי, אל תדאג. אני לא תומך בכך שהחיים שלך יובלו על ידי העומס.)
המיקרוקוסמוס הזה של חיי נע בין הנדיר לארצני, אך חשוב מכך, הוא נותן לי דרך לבנות את העבר שלי ולחשוב קדימה לעתיד. בימים טובים זה רק משמח אותי, ובימים רעים זה נותן לי תקווה. הוספת פינת פלא קטנטנה לביתכם יכולה להיות דבר עוצמתי, וליצור מרחב בחייכם להפתעה, השראה ויראה, לדעתי, יפתחו אתכם ויפכו אתכם ליותר פתוחים למלאות שיש לחיים להציע.