אנו בוחרים מוצרים אלה באופן עצמאי - אם אתה קונה מאחד הקישורים שלנו, אנו עשויים להרוויח עמלה.
לוסי הייאם מתארת את עצמה כ"חברה גאה בתנועת ההרבעה ההולכת וגדלה ". בסטודיו הזעיר שלה מתחת לקשתות בחוף ברייטון היא מפשילה רהיטים ישנים חבוטים לעצמותיהם החשופות ואז בונה אותם שוב עם צבעי פרג ובדים תוססים. זה עתה הביאה ספה ארול מעץ שאספה במכירת מגפיים לרכב בסביבות 20 $. "שמרתי אותו בבית זמן מה ומצאנו בו עכבר שחי בתוכו." היא מראה לי איך הבד והמלית נרקבו. לאחר שהיא בנתה מחדש את הספה, היא מתכננת לכסות אותה בבד רבייה משנות החמישים של סנדרסון.
לוסי החלה את עסק ההפעלה שלה לפני שלוש שנים. היא ערכה את הסטודיו שלה וחנתה פריטים שהיו בבעלותה ותרומות של ריהוט יד שנייה מחברים ובני משפחה. ספסל העבודה שלה חולץ ממפעל הנדסי, ואביה עשה את המדפים ממלתחה ישנה. אפילו הכלים שלה נאספו במכירת המוסך. פירוש הדבר שלוסי יכלה להרשות לעצמה להשקיע בכמה כלי חשמל באיכות טובה, ובדים יוקרתיים לריהוט המעוצב שלה. "התחלתי בקטן, עם קופסאות צעצוע מכוסות בד. הם מכרו ממש טוב, במיוחד העיצובים הנועזים יותר, ובניתי את העסק שלי משם. "
הסגנון שלי:
אני אוהב צורות ריהוט קלאסיות, והבדים שאני משתמש בהם צריכים להיות בהירים ותוססים. אני אוהב לערבב את הישן לחדש, להכניס את העיצוב של המאה העשרים למאה העשרים.אלמנט מועדף: אני אוהב את המיקום ואת ההיסטוריה. בחורף זה כל כך שלווה כאן, פשוט הליכון כלבים או רץ מוזר, ובקיץ הוא עמוס בהמונים. יש לי גם שכנים גדולים. יש המון אנשים יצירתיים, ואני מקבל מהם השראה רבה.
האתגר הכי גדול: כל כך קר בחורף. יש לי שני תנורי חימום חשמליים ואני לובש תרמיים, סלופטים, פליס, כובע וצעיף. אחרי שעתיים אני מתחיל להתחמם.
הפינוק הגדול ביותר: בד זה הדבר הכי יקר שאני קונה, אבל זה פינוק נחוץ. בדים זולים יותר לא יושבים נכון. אני אוהב בדים וינטאג ', אבל הם לא ישרדו את הבלאי.
מקורות חלום: אם כסף לא היה חפץ הייתי קונה מדחס להנעת אקדח סיכות והייתי קונה כמה מההדפסים הנועזים של יוזף פרנק.