שם: איימי ודויד
מקום: מרפסת ווינדזור; ברוקלין, ניו יורק
גודל: 900 רגל מרובע
שנים חיו ב: 3 (איימי) ו- 9 (דיוויד); מושכר
לכל פריט בבית איימי ודויד יש סיפור ייחודי משלו. ביקרתי לראשונה בדירתם במסיבת ארוחת הערב השנתית "מזרח נפגש עם מערב", בה כל אורח מוזמן להביא מנה מסורתית מהמורשת שלהם לשתף. באותו הלילה הראשון - מעל חזיר וכרוב חריף, ואחריו פרמזן חצילים - שמעתי את הסיפור על המנורה מבאט, מ.ט. שולחנות המגש שאיימי ציד באיביי, ואת הדם, הזיעה והדמעות שדיוויד הכניס לבניית איקאה המראות שלהם ארון בגדים. ניכר היה שהגישה המסבירת פנים, תמהיל-התאמה, מהתחלה של מסיבת הארוחת הערב השנתית שלה, השרה את שארית חייהם - כולל העיצוב שלהם.
היה ברור מייד כי אני רוצה לחזור, מצלמה בגרירה, ללמוד את שאר הסיפורים. סיור הדירות שלהם לא אכזב. הם קיבלו את פני באותה מידה כמו באותו ערב ראשון, ושלימו אותי בשמחה עם סיפורי הכיסאות המתקפלים שחילצו ממרתף הכנסייה ברחוב יוסטון, מנורה שחזרה מיפן לאחר סיבוב ההופעות של אביו של איימי שם עם חיל הים, וסרוס הלילה הפורח מסן דייגו שגשגה באושר בברוקלין שטופת השמש שלהם חלון.
אך מרשים יותר מכל הגישה הישירה והמחשבה של איימי ודייוויד לבנות בית מסביר פנים ונוח למשפחתם הגדלה ולכל חבריהם. הם עבדו קשה כדי למזג שתי עמדות שונות מאוד כלפי החפצים בביתן ("חיל הים החילוני נגד עכברוש חבילה, "כפי שהם מתארים זאת), הם ביצעו שדרוגים קטנים ובמחיר סביר עם השפעות גדולות, והם השקיעו בפריטים שכפי שדויד מנסח," משפיעים על חייהם [כל יום]. "התוצאה? בית שאליו הייתי רוצה לעבור ישר.
הסגנון שלנו: Streetfind, Heirloom, Eclectic
השראה: עושה שימוש במה שיש לנו. כל כך הרבה ממה שיש בדירה שלנו עודכן עם מעיל צבע טרי, גוון מנורה חדש או עבודת ריפוד מהירה. זו תכונה ניו יורקית מאוד לקחת את מה שיש לך ולגרום לזה לעבוד.
אלמנט מועדף: האור. זה עובר דרך הדירה, עולה בסלון בבוקר ומתמקם מאחור מאחורי חדר השינה והמטבח אחר הצהריים. בתקופות מסוימות של השנה מתרחשת תופעה שנקראנו "דירה דירה" והאור חודר מקצה הדירה לקצה השני, ומציף פנימה מכל עבר.
האתגר הכי גדול: שילוב חפציו של פרחח חיל הים וחולדת חבילה לבית מגובש אחד שהתאים לשני הסגנונות שלנו. לפני שעברתי לאיימי, הדירה הייתה בת חמישה עשר דורות של חברות לחדר, ומעולם לא התרוקנה במלואה באותה תקופה. היו בערך פי שניים דברים מכפי שיש לנו כאן עכשיו. לקחנו את הזמן לחסל ולערוך לפני שעברתי לגור רשמית, אבל לפעמים עדיין נתמודד עם פריט מחדר ישן לדירה שנטשו כשעברו לגור.
מה אומרים חברים: שהבית שלנו מרגיש נוח ומרווח, במיוחד לעיר ניו יורק, לעיתים קרובות מלווה ב: "יש לך חדר שלם לבגדים שלך ?!".
עשה זאת בעצמך: השדרוגים הקטנים שעשו את ההבדל הגדול, כמו צביעת הגימור בסלון לבן. זה תאם במקור לאדום שעדיין נמצא במחקר והיה צעקני מדי בכמות גדולה זו. ובניית ארון המראות של איקאה ללא כל חתיכות נוספות.
הפינוק הגדול ביותר: איימי: הספה. כשעברתי לספה הייתי כאן דרך שלוש מחזורי השותפים לחדר. זה היה מרושל ומלבין שמש ואני שנאתי את זה. מאוד רציתי את זה והלכנו על זה.
דייויד: הכיריים. למרות שאנחנו שוכרים החלטתי לשאול אם אוכל להחליף את הכיריים כאשר האחרון יתקלקל. אני אוהב לבשל. אני נוגע בזה כל יום. רציתי להשקיע בתנור איכותי שידעתי שישפר את החוויה הזו. יתכן שזה לא ישתלם בספר החשבונות לאורך זמן, אבל לדעתי זה כבר השתלם על בסיס זה בלבד. אני מאמין להתקדם ולהתמכר לדברים שישפיעו עליך כל יום.
העצה הטובה ביותר: חפש את השינויים הקטנים שאתה יכול לבצע: החלפת ברז המטבח, צביעת הקצוות, קניית אהילים חדשים. עשרים דולר יכולים לחולל שינוי גדול ושדרוגים תקציביים נמוכים מאפשרים לך להשקיע בחלקים החשובים באמת.
מקורות חלום: החסימה שלנו ביום ראשון אחר הצהריים אחרי שמכירות החצר נפלו. אנשים מוציאים את הפריטים שלא נמכרו בחינם. אנו גרים בשכונה שיש בה הרבה בעלי בתים דוריים, כך שיש כמה קטעים ישנים ופנטסטיים שיוצאים לדרך.
