"אנחנו חייבים ללכת למסיבה הלילה," ביני פלדשטיין מצהירה לחברתה הטובה, קייטלין דהבר, בסרט "ספר ספרים". "אף אחד לא יודע שאנחנו כיף. לא חגגנו כי רצינו להתמקד בבית הספר ולהיכנס למכללות טובות. "כדי להוכיח כמה הם כייפים, הצמד הדינאמי מחליט לחיות את זה לערב אחד.
הקומדיה המתקרבת לבימוי, בבימוי אוליביה ווילד, עוקבת אחר נשיאת גוף הסטודנטים והמוערך מולי (פלדשטיין) וה- BFF המוחי שלה באותה מידה, איימי (דובר), כשהם מתכוננים ללימודי תיכון ולומדים באוניברסיטאות יוקרתיות. אך לפני שנפרדו משנת הבכורה, מולי משכנע את איימי להתרסק מסיבת חבר לכיתה ערב לפני סיום הלימודים.
כמו חברות טובות רבות, הנשים מכינות את הלילה הגדול שלהן ביחד - במקרה זה, הן מתכוננות בחדר של איימי, חלל שמעצבת ההפקה קייטי ביירון רצתה להפוך "לחם, נעים ומנחם", היא מספרת לדירה טיפול. כדי להשיג את האסתטיקה ההיא, שילבו ביירון וצוותה טפטים פרחוניים, גווני עץ ותאורה חמה בחדר סטודיו סיטי, קליף. בית. "[יש] התחושה התת מודעת הזו של 'האם הבנות האלה באמת רוצות לעזוב את בית המועדון הזה ללילה המטורף הבלתי צפוי הזה בעיירה?'"
ביירון מציין שאיימי אינה פריק מסודר, אבל "לכל דבר בחדר של איימי יש מקום. היא אוהבת את הסביבה שלה והיא דואגת להם. אם הייתם קופאים בצילום הארון, הייתם רואים שהכל מתויג ומסודר יפה. "אכן, מסגרת הקפאה בחלק אחד של
הטריילר של הסרט חושף מגירה שכותרתה בכל הכובעים ועליה הכיתוב "בגדי נפילה" ו"פריטים מחאה ".ביירון עבד מקרוב עם דבר על מה לכלול בחדר, מחפצים על מדפי ספרים (כמו טבלטורה מודפסת של ukulele) וכלה בפריטים. בתוך מגירות, כך שהשחקנית תוכל להכיר את ההתקנה, מה גם שסביר להניח שהדמות שלה מתגוררת בחדר זה כולו החיים.
"כשאתה מעצב חדר נער, בדרך כלל יש לך שכבות ילדות לאורך זמן כי כילדים אנחנו בדרך כלל לא תיכנסו ותעניקו לחדרים שלנו מהפכים מלאים, אבל איימי כנראה הייתה מסלקת דברים ומכניסה אותם לקופסה, ”מסבירה ביירון. "יש קצת יותר אוצרות בגלל מי שהיא."
הקירות מכוסים בכרזות מצוירות ביד שעליהן כתוב "Science Not שתיקה", "הגוף שלי הבחירה שלי". ו"הגיע הזמן ". הסימנים המעצים הם שיקוף של איימי כמי ש"אכפת לה מהעניין סביבה. אכפת לה מפירוק מבנים שלא עובדים. היא לא שיפוטית. היא אוהבת, אכפתית ורגשנית ", רומז ביירון.
מדפי הספרים של איימי מורכבים גם מספרות פמיניסטית, כולל "פמיניזם ללא גבולות" מאת צ'נדרה טלפדה מוהנטי, "אנחנו צריכים להיות כולם פמיניסטיות "מאת צ'יממנדה נגוזי אדיצ'י," הסיפורים שנאספו של לידיה דיוויס "מאת לידיה דייוויס, ותארים שונים מאת גלוריה שטיינם, מאיה אנג'לו, ו- מרי אוליבר.
הרהיטים בחדר של איימי מקורם בבתי אבזרים בלוס אנג'לס - למעט מיטת הקומותיים, שאביה של ביירון בנה על סמך גרסה שבנה עבור אחותה הקטנה. "הוא נגר, אז כשאנו היינו בחדר ההוא הייתי, 'גבר המיטה הקופסתית הזו תהיה ממש טובה', אז קראתי לו," נזכר ביירון. "הוא היה מעוניין להפליא שהריהוט שלו יופיע על המסך." הדרגש הנוסף תוכנן עם מולי בראש מכיוון שהיא "כל הזמן בבית הזה כמו קימי ג'יבבלר - החבר שתמיד שם", קובע ביירון. "תייגנו כמה מהמגירות כביגוד של מולי. יש מקום למולי בחדר השינה הזה. "
ביירון גם עבד בשיתוף פעולה הדוק עם פלדשטיין כדי לעצב את חדר השינה של מולי בדירה שנמצאת בפסדינה, קליפורניה. "דבר אחד שהיא רצתה לוודא שהיא לא רצתה שהדמות שלה תיתקל בבלגן או מסודר מדי", מדגישה ביירון.
כמי שמאצלת יתר על המידה, מקשטת את מקומה הבטוח בפרסי הישגים אקדמיים, כמו גם תמונות של שופטת בית המשפט העליון רות בדר גינזבורג והגברת הראשונה לשעבר מישל אובמה - כל אלה יכולים להיות נראה בדקות הראשונות של הסרט כשמולי מדיטציה על רצפת חדר השינה שלה. מוסיף ביירון: "הרעיון הוא שכשמולי מתכוננת בבוקר, יש לה את התרגיל הזה, שזו המדיטציה הזו. יש תרגיל קצב [זה] של לקיים את חייה יחד ולהודות באליליה ולכבוד את הנשים שבאו לפניה. "
"לאוליביה הרעיון הזה היה לקבל אישור כלשהו על הקיר שיכול להיות הדבר שמולי מחזיקה בראשה לאורך כל היום," חושף ביירון. "זה הדבר שהיא מתעוררת ומביטה בו, אז זה יושב בתת המודע שלה לכל קבלת ההחלטות שלה. זה דבר נועז. באותו אופן כשהיא מסתכלת על רות באדר גינזבורג ומישל אובמה, וקוראת את כל הספרות הפמיניסטית הזו, היא גם חושבת את האישור הזה. "
בעוד שהחדר של מולי "מאוד מיוחד עבורה", יש בזה "עצב". "בבית של מולי יש פחות אווירה משפחתית ממה שיש לביתה של איימי," מציין בירון והוסיף כי ישנה תחושה זו שמולי גרה עם אמה החד הורית, שאף פעם לא נמצאת בסביבה. "אם מולי הייתה יכולה לבחור חדר לשהות בו, זה היה החדר של איימי. אני חושב שמולי בטח הייתה נשארת בביתה של איימי כל יום בשבוע אם היא הייתה יכולה. "כי בשביל מה החברים הכי טובים אם לא מסיבות תרדמו, נכון?