אנו בוחרים מוצרים אלה באופן עצמאי - אם אתה קונה מאחד הקישורים שלנו, אנו עשויים להרוויח עמלה.
תוצרת בית מעצה את עצותיהם לעיתון כבר מאות שנים, אך האם הטיפים הללו מחזיקים מעמד? חקירה מתמשכת.
החלק הקשה ביותר בהפיכת הדירה שלי לבית מימי הביניים הוא שאין לי בעל. אין לי גם משרתים, או סוסים, או שולחן ארוחת ערב בו ניתן להגיש יין לבן שהאדמתי בעצמי בפרחים שגדלו בגינה שלי. יש לי טכנית שני אחים, אבל הם חלק מקמינים דקורטיביים, אז אני לא יכול לבשל בהם שום דבר.
לוויה ביתית מימי הביניים, ספר שמצאתי על מדף במשרדי והוחרם מייד לצורך טור זה, מניח שיש לי את כל הדברים האלה, כנראה בגלל שזה נכתב לעקרות בית בצרפת של המאה ה -14 ולא לנשים שגרות לבדן בברוקלין ב 2017. זה אוסף שברים שנכתב על ידי גבר ללא שם לאשתו הטרייה, ילדה בת 15 שמתכוננת לצאת למסע של משק בית שישמור היא עסוקה עד סוף ימיה, אלא אם בעלה נפטר תחילה והיא תהפוך לנזירה, וזה משהו שכותב הספר מציג כחזק אפשרות.
הלכתי לימי הביניים לחגוג את יום ההולדת ה -11 שלי (הייתי אביר והכל), אז הייתי נרגש מאילו שיעורים אני עשוי לקחת מהספר להפוך את הבית שלי של חדר וחצי לחדר אחד יותר כמו הכפרי הצרפתי מהמאה ה -14 בתים. אולי זה יגיד לי לתלות שטיחים נוספים או להתחיל לשתות יין מגביעי ברזל, ואז אוכל להבין איפה לקנות שטיח גביע וגביע ברזל (כרגע אין לי אחד מהם).
אבוי, זה פחות קשור לאופן בו בית צריך להיראות ויותר, כמה קשה היה (הוא?) לנהל אפילו משק בית קטן מימי הביניים. פרק אחד הוא כיצד להרוג זאבים העלולים לאיים על משפחתך, ואילו פרק אחר הוא כיצד להתחמם שתן משלך כדי להוציא כתמים מהפרווה, ובעוד שיש לי ז'קט מינק (וינטג '), הוא כרגע לא מיומן. "דאג שאתה לבוש בצורה מכובדת", פרק שמגיע בפרק העוסק בכבוד וסגולה, ממליץ שלפני שעזבה את תאיהם בבוקר, אישה צריכה לוודא ש שיער, כובע, מטפחת, מכסה המנוע, תחתונית, כימיה וצווארון כולם "מסודרים בצורה מסודרת ופשוטה, כך שאף אחד שרואה אותך לא יכול לצחוק עליך או ללעוג לך." לאחרונה כתבתי בבית כשהוא לובש בבית. כתונת לילה בסגנון ויקטוריאני שהזמנתי מאמזון, אז אחרי שקראתי את הקטע הזה אני מוסיפה חלוק (לצניעות) וצעיף משי (לשיער שלי) וגם, מכל סיבה שהיא, שפתון עגילים.
אני תוהה באיזו תדירות אנשים היו לבדם במאה ה -14. נשים במיוחד - אם היית עשיר ו / או מלכותי, מישהו תמיד שמר על האדם שלך כדי להגן על מעלתך או לחייך, ואם לא היית מלכותי, היית דואג כמעט למשפחה שלך או למישהו של אחרים. הבית של ימי הביניים היה, עבור בעלים כמו הבעל של בית הלילה של ימי הביניים, מקום מקלט: כמה מדורים מוקדשים לעודד נשים בעדינות לשמח את הגברים באוכל, בניקיון, באמירות תחושה. אולם עבור האישה, מקום הקודש של בעלה היה מקום העבודה שלה. לנהל בית מימי הביניים זו התחייבות ענקית לא הייתה לי הפתעה מוחלטת, אבל שנים כהיסטוריון (וכבית בית חובבן) לא שכנעו אותי באופן יסודי כמו שספר זה עושה כי היותי עוזרת בית מצליחה בימי הביניים פירושה לכבוש רבים מהמחשבות והגחמות שלי אל הגדולים יותר. פרויקט של שמירה על מרחב המחיה שלי נקי וחם, שמירה על האנשים בו בטוחים ומוזנים, ושמירה על האנשים ששולמו כדי לחיות בה נאמנים במשימה.
אני לא מגלה אשליות לגבי כמה כיף זה לחיות לפני מאה, מאתיים, שמונה מאות שנה. למען האמת, ניקיון הבית של ימי הביניים שימש בעיקר כדרך להילחם בדברים (מחלות, לידה, רעב, מלחמה, חיות בר, מזג האוויר) שהפך כל כך הרבה זמן לחיים - אפילו עבור בעלי הכסף, הכוח, האדמה והמשרתים - מאמץ קצר ואכזרי. אם הייתה לי מכונת זמן עבודה לא הייתי חוזר לצרפת מהמאה ה -14, אפילו לא לשתות את היין הלבן שהוזכר לעיל ממותק בפרחים ועשבי תיבול, וזה נשמע טעים.
ובכל זאת, אני נחוש למצוא משהו מהספר הזה שאוכל להשתמש בו. אני יודע שזה לא יהיה ממדור הגינון, וכנראה שזה לא יהיה בסגולה שלי - יש סיפור אזהרה על אישה צעירה שהשתמשה ב c-word בפומבי ואז כולם בשכונה קראו לה "זונה גסית", אז אני יכול רק להניח ששפה משלי פירושה שכל התקווה בשבילי אבודה בזה הערכה.
הכותרת "העצלנות והבטלה מתחילים את כל הרוע" תופסת אותי בדיוק כשאני מוותרת על המחשבה שאולי אעשה את עצמי לצרפתייה טובה שחיה בתקופת מלכי ולואה. זה השכל הישר, באמת: לשפשף את המטבח (או שהמשרתים שלך יעשו את זה), לנצח את האבק ממיטת המיטה, לבדוק אם שום אוכל לא התקלקל, נטה לחיות המחמד ואז לבעלי החיים. אל תתפתו לדחות את המטלות האלה אפילו שעה, שכן כל עיכוב פירושו "לשקול שהוא נשכח - הכל לחינם, ויהיה צורך להתחיל אותו מחדש." אני הוגן דמוי עצלנות, ולכן אני לא רוצה לעצמי לשטוף את ספלי הקפה שישבו בכיור שלי במשך כמה ימים, למיין את הכביסה שלי ולהכות את האבק מתוך אוסף עור הכבשים שלי של איקאה (אלה הדברים הכי מימי הביניים שבבעלותי, אני חושבת), וכשאני עייפה במקום לזרוק את עצמי לספה אני נכנסת לשירותים וסורקת את גיגית. ובזמן שאני עושה את זה אני חושב פחות על הזאבים והמכות שאולי אורבות מחוץ לדלת שלי, כי במשך שעתיים (דבר אחד יש לי נודע הוא שכנראה שאין לי את טווח הקשב הדרוש כדי להיות עוזרת בית טובה מימי הביניים) הדירה שלי היא גם מקום העבודה שלי וגם שלי מבצר. אני מנסה להשיג את זה ולשמור עליו נקי לא רק בגלל שהוא "צריך" להיות נקי, אלא מכיוון שאם הבית שלי הוא בית טוב, אוכל יותר לעמוד בפני הדברים שקראתי עליהם בדף הוויקיפדיה "צרפת בימי הביניים.”
כשסיימתי, קראתי את הקטע מה לעשות כל לילה לפני השינה - מכניסים נר בחלון, בודקים את הכבשים, בודקים את המשרתים - למרות שזה רק ארבע בערב זה בטח הזמן שהם הלכו לישון בצרפת של ימי הביניים, אני אומר לעצמי, אז אני מוזג קצת יין למקסימום זכוכית דמויית גביע אני יכול למצוא ולהרגיש שבע רצון כי הסגולה שלי הוכחה כמספיקה בכדי להשאיר את העצלנות והבטלה והרע והזאבים מחוץ לביתי, אם רק להיום.
