אנשים אולי לא מסכימים, אבל אני חושב שאחת הסיבות שאנשים מצליחים מצליחים היא בגלל שיש להם דברים פחות.
למה אתה שואל? מכיוון שמוחם אינו פועל מתוך דחף קדמוני מיושן... כמו איש מערות.
במהלך תקופת אבן המצב היה טוב. הדרך היחידה למדוד הצלחה או יכולת להישאר בחיים הייתה עם רכוש. ככל שהיו לך יותר דברים (כלומר, יותר חומר להישרדות), ככל הנראה היית מצליח יותר. אם הייתה לך מערה גדולה מלאה מקלות ובשר ברונטוזאורוס, זה הפך אותך לגבר גדול בקמפוס. בימים ההם היה היגיון מאחורי ההיאחזות בנכסים ובדברים במשך שנים רבות. העומס לא היה קיים.
תאר לעצמך להיות איש מערות. אתה ניגש למערה של השכנים והם מראים אותך בגאווה ודואגים שתבחין בכל הדברים דברים שיש להם: שטיחי עור הדוב, מועדוני האבן הרבים, חניתות עם עצם הטיה, היצע השנים של בשר. אתה מקנא ואף פעם לא מזמין אותם למערה שלך כי אין לך הרבה מה להראות לעצמך, למרות שעבדת כל כך קשה. הארונות שלך ריקים ברובם. שכניכם גם יתמרדו מהדינוזאור ויחיו יותר מכם.
עם בואו של עידן התעשייהעברנו ציון דרך בציביליזציה. הפך להיות כל כך הרבה יותר קל לייצר דברים שהוא החל לאבד את חשיבותם בחיינו.
גזור אפילו מעבר לכך עד עכשיו, שם אנו חיים בעידן הקצב והמורכב - ה מידע גיל. עכשיו הדברים הפיזיים הפכו להיות כל כך קלים עד שהם סוף סוף הפכו לבעיה יותר מאשר ברכה... דברים זולים ואיכות קשה למצוא.
אבל רובנו עדיין חושבים כמו אנשי מערות ואוחזים בחומר מאיזה דחף קדום וראשוני שלא ממש קלטנו כיצד להסתגל לעולמנו החדש.
אנו מפחדים להרפות דברים ולהיאחז בהרים של רכוש חסר משמעות לחיים יקרים. אנחנו יודעים שזה לא טוב, אבל אנחנו עדיין נאבקים.
דמיין את החיים היום: אתה ניגש לבית או לדירה של שכניך וזה מסודר ונקי ואוורירי. ביתם נחשב היטב, עם מרחב ריק לנשימה ומספר זהיר של חפצים ייחודיים הנעים בין שימושי לביטוי. המונים שלהם ברורים. אתה מקנא ואף פעם לא מזמין אותם כי יש לך יותר מדי דברים ונבוכים מהבלאגן ומחוסר הארגון שלך. הארונות שלך מלאים. הם יתמרדו מכל המחלות הקשורות במתח ומן הסתם יחיו יותר ממכם.
אני רואה אנשים יותר ויותר מצליחים שרוצים יותר זמן ופחות עסוק, יותר איכות ופחות כמות, יותר מקום ופחות דברים.
בימינו ובימינו הוחלפו סגולות הכוח הזרוע והמלאי, ורק איש מערות עדיין ירצה לגרור את הדברים הביתה ולהאמין שזה אכן יעזור בטווח הרחוק.
עריכה אינה עניין של כסף. זה עניין של אינטליגנציה, קלילות רוח וצלילות מיקוד.
וזה קשה, כי עמוק בפנים אנחנו עדיין מערות לב.
