דברים באים והולכים, כמו גם סגנונות, אבל יצירת בית היא דבר שאנחנו מפתחים עם הזמן. הכישורים האלה נשארים איתנו. כלומר שהבית שלך הוא שביל, לא מקום. זה משהו שאתה לעשות מתוך שאיפה, זו פעילות שלא מפסיקה לעולם. זה יעזור לך ללמוד, לצמוח ולהשתנות במהלך חייך.
לא משנה אם תשכרו, יש לכם חדרים לדירה או לא מתכננים להישאר זמן רב; אתה רוצה להתחייב למרחב שאתה חי בו מוקדם ולעתים קרובות. עבדתי עם אנשים שהפיצו ריהוט או "גמרו" את בתיהם מכל הסיבות האלה, ואני תמיד אומר להם את מה שראיתי ...
אתה יכול לעשות את הבית שלך בכל מקום בו אתה מאכלס ולקחת אותו איתך כשאתה עוזב. הקמתי את ביתי בארון המעונות שהושבת במכללה (הסינגל היחיד שעמד לרשות השנייה) באוהל בזמן שנסעתי באופניים סביב העולם במשך שנה, ובדירה להשכרה של שנה וחצי בשכונת הכפר המערבי בשלוש השנים האחרונות עם אשתי וילדנו בן הארבע בת. אמנם נשמח לקנות דירה בעיר, אך זה לא הפריע לנו לבנות יחד את הבית שלנו, וזה הרבה יותר חשוב ומספק.
הסלון שלנו בבית הנוכחי.
כשהתחלתי טיפול בתרופות דירות בשנת 2001, גרתי בדירה הקודמת שלי, שכירה זעירה בגובה 250 מ"ר באותו גוש. הבית המדהים הזה דאג לשלושה מאיתנו כשנולדה אורסולה, שופץ פעמיים (עם שלי רשות בעל הבית!) והיה המקום בו טיפולי דירות קיבלו את שמה, או ליתר דיוק, השני שלה שם.
השם הפרטי של דירתרפיה היה Retreat & Co., הנהון לחברת העיצוב של טיבור קלמן של שנות השמונים / 1990, M & Co. היו לי כבר נייר מכתבים וכרטיסי ביקור, אבל בארוחת ערב עם חברים לילה אחד בבית דיברתי עליהם הרעיון לחברה החדשה שלי, ואחד מהם קרא לי "מטפל בדירות" והציע שזה א רחוק שם טוב יותר לחברה. המגרש שלי היה הרבה יותר מדי נוגע ללב - כדי להיחשב לעיצוב פנים רגיל, אמרו, ומאחר שאבי היה פסיכיאטר זה רק הגיוני.
התנגדתי לשם החדש, אך הוא נדבק ואז נחרט באבן כאשר דני לוי כתב לי את "Daily Candy", מכנה אותי מטפל בדירות, "מעצב פנים חלק אחד, מאמן לחיים חלק."
עכשיו, אחרי מספר שנים, נוכחתי לדעת כי החלק הטיפולי הוא אמיתי מאוד, ומה שהופך את מה שאנחנו עושים לכל כך הרבה יותר מעניין. במקום להפוך לחברת עיצוב פנים, דירת תרפיה הפכה לקהילת אורח חיים עבור דור חדש שם רעיונות, השראה, משאבים ותמיכה כולם שזורים זה בזה ושום סגנון או גישה אחת לא זורקים על פני אף אחד אחר.
