לקח כל כוח הרצון שלי לא לתת שם למצב של מיון הפרנקין שלי כי למען האמת, אני מנסה להשיג את עצמי ואת הדברים שלי ברחבי הארץ, כמו גם לסיים את עבודתי כאן ולבלות זמן איכות עם חברים לפני שאני עוזב, וה- PENS הם הפחותים שלי דאגות. ועדיין…
זה העניין עם מעבר דירה: אתה צריך לבדוק ולהעריך כל דבר קטן בדירה שלך ולהחליט מה לעשות עם כל אחד מהם. אם אין לך בבית שום דבר אקסטרה או מיותר, אני מצדיע לך, אבל זה היה תרגיל מתיש עבורי. מיון אספקת הרקמה שלי הוביל אותי למטבעות כמו "threadnado" ו- "flosspocalypse רקמה", בעוד שמגירות המטבח שלי הן ערבוביה של חותכי עוגיות וינטאג ', מכסי צנצנת יתומים (אבל, יום אחד!) ומזלגות חד פעמיים שאני מאגר לטיולי טיסה (אני תמיד אורזת את ארוחת צהריים).
בתחילת הבוקר החלטתי להתמודד עם ציוד האומנות והיצירה שלי, משימה נעימה בדרך כלל. אני אוהב את ציוד המלאכה שלי, ונרגש לקחת אותם איתי! וכבר מילאתי שקית מכולת נייר עם פריטים שפשוט לא אשתמש בהם, כדי שייתרמו לקהילה חסכון, שמרגיש נחמד מכיוון שקניתי כל כך הרבה מהאספקה שלי בחנויות חסכונות בראשון מקום. אבל אז הגעתי ל צנצנות עטים..
הערימה משמאל היא עטים שאני שומר עליהם
לעת עתה. הם עובדים, הם בסדר, אני יכול להשתמש בהם כדי לכתוב את המחאה האחרונה של שכר הדירה ולעשות רשימות מטלות ארוכות. אבל הם לא מספיק איכותיים או מעניינים מספיק כדי לעבור 2,000 מיילים. הערימה באמצע מיועדת לשמירה. סמני קופיק, עפרונות נחמדים, עפרונות צבעי מים וכל עטים קליקים יפניים יקרים. שמעתי שבאילינוי הכפרית אין חנויות נייר מכתבים יפניות במיוחד. הערימה מצד ימין מקבלת את הו-הו. אף אחד מהם לא עובד! איך היו לי כל כך הרבה עטים חסרי תועלת שתופסים מקום בדירה הקטנטונת שלי? זה מרגיש כל כך טוב להוציא אותם מכאן.וזו הסיבה שאני עושה את כל המיון המייגע הזה: הדבר האחרון שאני רוצה זה להגיע לבית שלי החדש קופסאות מלאות עטים עטופים, חוט רקמה בצבעים שאני שונא, ובגדים שלא מתאימים או מתאימים אני. האשפה שלי היא - אני מקווה - אוצר של מישהו אחר, אבל אני בהחלט לא רוצה לשלם כדי לשלוח את האשפה שלי על פני הארץ!
