כאשר יצחק קנה לראשונה את שלו אמצע המאה הבית בלוס אנג'לס, רשימת משימות ושיפוצים שכבר ניתנה למידה משמעותית, פירושה שעבודה על האמבטיה המיושנת אך השימושית לא הייתה בראש סדר העדיפויות. אחרי כמעט שנתיים - במהלכן הוא התעייף במהירות מהשימוש הבולט בגושי זכוכית - מצא יצחק את עצמו נאבק בריח לחי לכאורה שלא ניתן לנצח בחדר האמבטיה. הקש האחרון הגיע כשגילה כי המקלחת שלו דולפת ברצפת האריחים המתפוררת ונרקבת את העץ שמתחת. באביב 2015 הוא מצא קבלן קל לעבודה, שהיה מוכן לשתף פעולה איתו להשיג את החזון של יצחק בנוגע לסגנון גברי בהשראת אמצע המאה, שמשולב עם שאר חלקיו בית.
אבני הזכוכית נאלצו ללכת והכנסת חלון הוסיפה אור ואוורור לחדר. אייזק נאלץ להתפשר על חלומו על חומרת פליז על מנת להישאר בתקציב שלו, אך הוא הצליח למצוא גופי ניקל מוברשים שעבדו עם כל האלמנטים האחרים שהיו לו בראש.
ניתן לראות את אריחי הרצפה בכחול במיקום הכסף של אגם הכסף של קפה אינטליגנציה, ושם שעון יצחק לראשונה על העיצוב. אריחי הרכבת התחתית הלבנים עם דיוס הפחם מאזנים את צבע הקיר הכהה.
יצחק נאבק למצוא יהירות שמצאה חן בעיניו; הוא היה זקוק לאחד שעומקו רק היה 17,, מה שהגביל את האפשרויות שביצענו מראש. החלום שלו היה למצוא קרנצה של אמצע המאה שאפשר להפוך אותה ליוהרה, אבל האפשרויות היו יקרות לאין מפריע או לא לגמרי בסדר. לבסוף הוא מצא נגר צעיר דרך קרייגסליסט, והשניים פעלו יחד כדי לעצב את הבסיס המושלם. ליצחק היה חתיכת שיש לחלקו העליון, וברזים המותקנים על גבי פלטת גב אריחים התאימו היטב לעומק הדלפק הרדוד.
בתהליך השיפוץ נאלץ יצחק להיפרד מדלת הכיס המובילה לחדר האמבטיה הראשי - שהוא לא היה מוטרד ממנו, מכיוון שהוא היה אטום לרעש כמו חתיכת קרטון. הוא פשוט מתרגש מכיוון שיש חלל שמשקף את טעמו ומתאים לשאר ביתו.