סבלנות היא סגולה הן לאמונה והן לכסאות הקטנים והמסכנים האלה. אחרי המתנה של כמה שנים, סוף סוף הם קיבלו את היום שלהם בשמש - ולילד היה זה שווה את זה.
מהאמונה: כשפתחתי את החנות שלי לראשונה בחלק המאוחר של 2012 הייתי במצב רעב זבל אמיתי. יכול להיות שזה נבע מהיותו אופטימי מדי, כמו אותו שיק פתטי שעדיין רואה פוטנציאל בחברתה למרות שהוא שוב בכלא. או אולי זה היה ביטחון יתר בכישורי ובמחויבות שלי, מתוך מחשבה שאני יכול לקחת השליך פריט והפוך אותו ליקר שוב, כמו שאלכימאי לוקח מדליה רגילה והופך אותו לזהב. ללא קשר לסיבת השורש שלה, התוצאה הסופית הייתה מוסך מלא בגרוטאות שהיה מוטב לו לו היה נשאר במקום בו הוא נמצא.
אם הכיסאות האלה היו יכולים לדבר הם היו מספרים לך סיפורים, הם בילו ארבע שנים ארוכות ומאובקות בצפייה חדשה פרויקטים באים, פרויקטים ישנים מסתיימים ועושים את המעבר הנחשק מהזבל-מוסך לבית נערץ תפאורה. בינתיים לא יכולתי ממש לעטוף את המוח הקטן שלי סביב בדיוק מה שרציתי להם. יכולתי לספר שיש להם פוטנציאל אמיתי, מכיוון שאני כמעט בטוח שהם מילו באקמן המקורי, והם רק יצטרכו לכסות מחדש כדי לחשוף את היופי האורב בתוכם. לאחר התלבטויות רבות הסתפקתי בבד בוץ אפריקני שהוא מראה נועז וטרנדי מאוד. אני מתלהב מאיך שהם התבררו ואני מביט בהם בהתפעלות מדי יום ביודע עד כמה הם הגיעו למסע שלהם.
להלן פירוט התקציב;