כשהייתי בקולג 'היה לי עט מזל. זה נשמע מטופש, אני יודע, אבל הייתי משוכנע שההערות שנרשמו עם העט שלי הגדילו את שמירת העובדות שלי, ומאמרים שנכתבו בעט שלי קיבלו לי ציון טוב יותר. היה רק משהו בשילוב של הגוף (ארגונומי אבל לא בפרצוף שלך בעניין), הדיו (חיל הים החלק) והקלות בה הוא החלף על פני הדף שהפך אותו למושלם, או לפחות מושלם עבורו אני. יכולתי להפסיק לחשוב על העט לגמרי ולהתמקד במה שאני כותב. וזה באמת מה שעיצוב טוב עושה: זה מאפשר לך לבצע את המשימה שלך בצורה הכי יפה ויעילה שאפשר.
אני כותב על עיצוב כל שבוע, ובכל זאת לעיתים רחוקות אני חושב על למה עיצוב טוב כל כך חשוב לחיינו. למה אנחנו טורחים לחפש בלי סוף את שולחן הקפה או הספה המושלמים. זה אולי לא נראה כמו נושא כבד משקל כמו שרבים שאנחנו מתמודדים איתם כיום. השולחן ללא פגמים בהחלט לא יבטיח שתמיד יהיה עליו אוכל, או יקיריהם הישיבה סביבו, אך להיות מוקפת בנוחות ויופי באופן חד משמעי הופכת את החוויות היומיומיות שלנו טוב יותר. אין שום דבר מיותר ביופי ושום דבר לא יומיומי בתועלת. חיינו הם סכום ימינו. הפיכת משימות רגילות למהנות וסביבה יומיומית מעוררת השראה היא, לדעתי, הדרך הבטוחה להגדיל את שביעות רצונך הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך.
כשמשהו יפה ופונקציונאלי כאחד, הוא מרוויח מקום בחיינו, והופך להיות חלק מההתנסות שלנו. אנו חיים בעיצוב, על ומסביבו. חיינו משתנים ומתפתחים וכך גם הדברים שלנו. עיצוב טוב אינו תלוי בהרבה מקום או כסף; זה נובע מהכרח ויצירתיות. הניצוץ שאתה מרגיש כשאתה מגלה רעיון חדש מסית רגש, אהבה או שנאה, אך לעולם לא אדישות. שנאה יכולה להעיד על חוסר הבנה, אך אדישות היא נשיקת המוות. כשמשהו מרגש אותך, הגעת למהות של מי שאתה. לדברים יש משמעות מכיוון שהם מבטאים רעיונות, והפעלת רעיונות היא הצורה הטהורה ביותר לתקשורת. כמו מבחן רורשאך, מה שמישהו מדמיין להכניס לחדר ריק מספר מאוד על האופן בו הוא רואה את העולם.
זה נשמע כבד, אני יודע. אני לא מעלה את הטענה שכל אגרטל שאתה קונה מתאגרף אותך לאט לאט לסגנון מסוים שבו אתה תקוע לנצח. בדיוק ההפך - לשים לב מה גורם לך אושר (ולא אומלל) ברמת הבטן הוא רמז למה אתה עוסק בה, והקשבה לאינסטינקט הזה יכולה לעזור לך ליצור מימוש, יצרני ומהנה שטח.