כמו שלנו לחיות עם פחות הסדרה מסתיימת (אל תדאגו עדיין נותרו כמה שבועות של פרישה לאחור!), החלטתי להתחיל לפזר את מה שאנחנו חיים בלי. הבוקר ותיקי וייטנאם יגיע לאסוף את עיקר הסחורה, אז ביליתי הרבה אתמול בארגון ופירוט של מה שאנחנו תורמים. כשדיברתי יחד, לאחר ששכחתי בעיקר ממה שנפרדתי, הבנתי שיש שם כמה דברים טובים! המשך לקרוא לשיעור הטיהור המשויך לכל טוב.
2. אני סוחב את האהיל הזה כבר שנים. רכשתי אותו בשנת 2006 למנורה שבסופו של דבר לא התאימה. למרות שאנחנו עדיין משתמשים במנורה, הגוון הזה עדיין לא מתאים לה. הלקח נלמד: אם זה לא מתאים עכשיו, זה לעולם לא יעשה זאת. לשחרר.
3. כשהתחתנו לראשונה בעלי נתן לי את הכריכה של ספר הבישול הזה. הוא הבחין שתמיד אני מקבל אוכל בספרי הבישול שלי כשהם ישבו על הדלפק. זו הייתה המחווה המושלמת והשתמשתי בה זמן מה, אבל הדרך בה האור משתקף ממנה במטבח החדש שלנו גורם לי למתח את עיני. אז כריכה לספרי בישול. הלקח נלמד: לפעמים פריטים מאבדים את התועלת שלהם. זה בסדר, תתנתק.
4. האבי קנה את מחבטי הטניס האלה ב- eBay לפני שהכרתי אותו. הוא שחקן מושבע אך מעולם לא השתמש במחבטים כדי לשחק בפועל, לפחות לא מכיוון שהכרתי אותו. שניהם עלו בערך 20 דולר, וזו הסיבה שהוא קנה אותם.
הלקח נלמד: רק בגלל שפריט לא יקר, זה לא אומר שהוא מועיל. גזור את הוצאות הפאנטום, חברים!5. ציורים אלה הם מסין; הם הוחזרו למדינות מטיול בשנת 2007. הם תלו בכמה מקומות בבית שלנו, ולמרות שאני חושב שהם בסדר, הצבעים שלהם לא נהדרים בעיצוב שלנו והם מתאימים יותר לחדר של ילד. למרות שאנחנו רוצים ילדים בעתיד, והציור האלו יהיה בסדר לחדר של ילד, אין לנו עכשיו ילדים. אני בטוח שכשמגיע הזמן הזה, אנו נאהב עוד יצירה מהאמנות שלנו יותר מאלה למטרה זו. הלקח נלמד: אם אתה לא מתלהב מיצירה עכשיו, סביר להניח שלעולם לא תהיה, אפילו אם חייך ישתנו כך שיתאימו למטרתם בהמשך הדרך.
6. אני סוחב את מארגן הנעליים שמעבר לדלת מחנות מכולות מאז 2008. קניתי את זה לדירה שלנו בברוקלין אבל זה לא ממש התאים לדלת. אז מה עשיתי? השארתי אותו בארון שלי במשך שנתיים ואז הבאתי אותו בטיפשות לביתנו בניו ג'רזי. עדיין יש לי את הקבלה אבל אני עכשיו לא נמצא בשום מקום ליד חנות המכולות ואני מסרב לסחוב אותה לעיר רק כדי להחזיר אותה תמורת 30 דולר. שלא לדבר על הקבלה דהויה לחלוטין! הלקח נלמד: אל תתמהמה עם החזרות. אם זה לא נועד עבורך, עשה זאת בעדיפות להחזיר את הפריט; אחרת אתה תקוע עם הניסיון להבין מה לעשות עם זה. זהו השיעור האולטימטיבי בסירוב סחורה לביתכם!
7. להלן שלוש שרשראות: אחת שלא לבשתי מעולם; אחר שלבשתי כל הזמן בשנת 2008 אבל לא יכול לראות את עצמי שוב לובש; שלישית שאני אוהבת ועדיין יכולה לראות את עצמי לובשת. אני תורם את השניים הראשונים ושומר על השלישי. הלקח נלמד: השווה כמו חפצים. זה יעזור לך להגדיר מה אתה משתמש ומה אתה לא משתמש.
8. האבי המתוק ואני היינו בטיול של שבת ברוקלין לפני שני קיץ כשנתקלנו בחנות נעליים. הייתי באווירות הרוח האלה שאתה רק רוצה לקנות. הנעליים הללו הן שהביאו להרפתקה הקטנה שלנו. מעולם לא לבשתי אותם ובכלל לא מחבב אותם, ואני לא בטוח שעשיתי אי פעם, אז מה חשבתי? אני לא בטוח שחשבתי, זה העניין. הלקח נלמד: אל תקנו כשאתם משועממים. הפוך את נסיעות הקניות שלך לספור: ציין רשימה של מה שצריך ואל תגלוש לספורט.
9. נושא הדימוי הזה הוא מראה (שנסחטת בין תיבות) שאני משחררת ממנה. קניתי אותו בשנת 2002 ושילמתי עליו יותר מדי. בזמן שאני אוהבת את זה, המראה עצמה עוותה ולא עושה את העבודה שלה מעבר לחדר או מקרוב. הלקח נלמד: אם משהו לא עושה את חובתו, זה בסדר להרפות ממנו.
10. פעם עבדתי במשרד שנמצא בגורד שחקים ענקי של ניו יורק, בו החורף היה כמו קיץ והקיץ היה כמו חורף. הקרדיגנים האלה היו החסד החסוך שלי במהלך החודשים שהיה חם מאוד בחוץ (דורש שתלבשי שמלה) ו 58 מעלות בפנים. אבל אני כבר לא עובד במשרד ואני לא לובש אותם בחיי הנוכחיים. הלקח נלמד: קנו ותחזקו ארון בגדים לחייכם הנוכחיים, לא את החיים שהיו לכם פעם או חולמים עליהם. זה בזבוז של כסף ומרחב.