גוויות צמח האוויר הקטנות והעצובות הללו הן הקורבנות האחרונים בשורה הארוכה של נפגעים שהרכיבו את הקריירה שלי בגננות. הגיע הזמן להודות בפני עצמי (ולכולכם) שאני, ג'ניפר האנטר, אני רוצחת צמחים.
אני לא יכול להתחיל לרשום את כל ההרוגים שלי, מה גם שרובם לא היו מספיק זמן כדי להרשים רושם. אני יודע שהיה פעם סחלב (הו, התמימות שלי לדמיין שאוכל למשוך את זה), גינת עשב שנשכה במהירות את האבק, ואיזה במבוק מזל חסר מזל. אני זוכר קקטוס קשוח במיוחד שהסתובב זמן מה עד שהוא נכנע לקללה שלי - נכון, אני פחות מטפח מדבר. ועכשיו הצלחתי להרוג צמח שיכול לשרוד בעצם בשידור עצמו (אבל כנראה לא האוויר שלי).
אני לא יודע למה האגודל שלי כל כך שחור; אני גדל בחווה למען השם, אבל אני חושב שהגיע הזמן להודות שצמחים פשוט אינם המתנה שלי. אולי זו מיומנות בפני עצמה - לדעת מתי לקבל תבוסה. הזמן הזה בשבילי היה כנראה לפני הרבה שנים, אבל אני עושה את זה עכשיו. אני עדיין אביא צמחים לבית שלי, אבל לא אתפלא או אתאכזב כשהם מתכווצים. אני ממקד את האנרגיה והתשומת לב שלי לדברים שאני יכול לשלוט עליהם במקום להתסכל ממשהו שאיני יכול.