ידיד שלי בריט התייסר בבחירה בין ספת חלומותיה, שהיא מעבר לתקציב שלה, לבין ספה שאהבה מספיק טוב שגם לה יתרון להיות במחיר סביר. היא ביקשה את עצתי.
לאחר שעברתי רק תכנון מחדש בו התיזתי על חלקים ועברתי תקציב על אחרים, היו לי כמה מחשבות בנושא. נאבקתי בבחירת השולחן המושלם לחלל האוכל הקטן שלי. מצאתי שני כסאות שהתאהבתי בהם ובזבזתי הרבה יותר כסף ממה שיכולתי להרשות לעצמך, אבל אחרי שעשיתי את הצעד לא היו לי חרטות. אני אוהב אותם. כשפגשתי חבר למשקאות מיד אחרי שקניתי אותם, לא יכולתי לחכות להגיע הביתה ובסופו של דבר אמרתי לחברתי, "סליחה, אני צריך חזור הביתה והסתכל על הכיסאות שלי. "אז לי היה שווה להוציא יותר על משהו שאני אוהב וכנראה שאחזיק מעמד לאורך זמן זמן.
עם זאת, התמקמתי על השולחן. תמיד הערצתי את שולחן האוכל של סארינן, אבל תג המחיר של 2000 דולר + היה מחזיר אותי יותר ממה שהייתי מוכן ללכת. בגלל זה נמנעתי לקנות זמן רב, למרות שתמיד רציתי שולחן אוכל עגול והלבן, חשבתי, יגרום לחלל הקטן שלי להיראות בהיר / מרווח יותר.
בסופו של דבר, חבר שכנע אותי פשוט להשיג נוק-אפ שנמצא רבע מהמחיר ומשתלב טוב יותר בחלל שלי. עשיתי את זה בגחמה ואפילו התרגשתי מזה, עד שהוא הופיע. זה פשוט לא היה השולחן שדמיינתי. בסיס הפיברגלס היה מבריק במיוחד והרזיזות של המקור אבדה. יכולתי להחזיר את זה, בטח, אבל במקום לקחת את האנרגיה לאגרוף אותו לגבות ולקחת מכה עם דמי נעילה ומחזירים מחדש, החלטתי לשמור עליו. אני עדיין מתכווץ כשאני חושב על זה, אבל התחלתי להשלים עם זה כשאני מסתכל על המרחב שלי. בסך הכל, זה לא כל כך נורא, אבל אני בהחלט לא תופר חברים להתפעל מזה.
אני לא אשמור על השולחן הזה כל עוד הכסאות. כשאמצא את השולחן המושלם למקום, הוא ימשיך על קרייגסליסט. אבל בניגוד לשולחן העבודה של אמצע המאה שמכרתי במקומו, במחיר שרכשתי אותו לפני שלוש שנים, כנראה שלא אקבל את אותה ההחזר על ההשקעה. לפיכך, הפכתי להיות מאמינה להתמודד עם הדבר האמיתי - סביר להניח שתחזיר את מרבית כספך כשתחליט למכור אותו אחר כך (אם כן). בינתיים, אני מקבל את השולחן שלי למה שהוא, ואני ממשיך הלאה.
