האם בתים זעירים יכולים לשנות את העולם? אנו חושבים כך. בשני פרויקטים שונים, אחד באוסטין ואחד באולימפיה, וושינגטון, אנשים מודאגים פונים למיקרו-דיור כדי לסייע בפתרון בעיית חסרי הבית.
בתים צמצומים בתמונה למעלה הם חלק מ כפר קישוטים, קהילה של מבוגרים חסרי בית לשעבר באולימפיה, וושינגטון. כל בית הוא 144 מטרים רבועים בלבד, עם מספיק מקום למיטה, שולחן כתיבה וכסא, וחדר רחצה זעיר עם שירותים וכיור. מקלחות ומטבח ממוקמים במרכז קהילתי המשותף לכל התושבים.
29 המבוגרים שקוראים לבתים אלה גרו בעבר בעיר אוהלים, המכונה גם כפר Quixote, שעברו כל 90 יום לחניון של כנסייה אחרת. חלק מחברי הכנסייה, לאחר שהכירו את תושבי עיר האוהל, החלו לקיים קמפיין למקום קבוע. המימון הובטח, והאדריכל, גרנר מילר, הסכים לתכנן את הפרויקט במחצית שכרו הרגיל.
התקיימו פגישות, והתושבים העתידיים התחילו להיות מעורבים בעיצוב בתיהם: הם בחרו במרפסות גדולות יותר יותר באזור המגורים, וביקש לסדר את הבתים בצורה של פרסה, במקום באשכולות, כדי לעודד קהילה. הבתים הזעירים זולים לבנות בהרבה מפרויקטים דיוריים במחיר סביר, ואופיים הפרטני מעניק לתושבים תחושת עצמאות, תוך שהם מחוברים ליישוב.
המיקום, בפארק תעשיה וליד בריכת שמירה, הוא לא ממש ציורי, אבל זה לא הופך את התושבים החדשים האלה לגאים פחות בבית. הם צימחו את החללים הקטנים שלהם עם שטיחי קיר, אמנות ווילונות חדשים - ונרגשים מהשימוש בהם כמקפצה לחיים חדשים.
וקצת יותר דרומה, באוסטין, טקסס, פרויקט דומה נמצא ביצירות. הכפר הראשון של הקהילה, שעתיד לפרוץ את הקרקע בשנת 2014, יאכלס 200 חסרי בית כרוניים בבתים ניידים, קרוואנים משופצים ואפילו טיפוסים. האתר יכלול גם 'בתים זעירים' כמו זה שמוצג בראש פוסט זה, אשר מעוצבים בשיתוף עם סטודנטים מבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת טקסס. בכפר בגודל 27 דונם גינה קהילתית, לינה וארוחת בוקר, בית קולנוע חיצוני ושירותים רפואיים ומקצועיים.
בעוד שתושבי כפר קישוטה מתבקשים לשלם דמי שכירות בסך 30% מהכנסתם רק אם יש להם הכנסה, כל תושבי הכפר הראשון בכפר יתבקשו לשלם שכר דירה חודשי נמוך. זה נועד לספק דיור לאנשים עם הכנסות מינימליות שאינם יכולים להרשות לעצמם לגור בשום מקום אחר ולעזור להם לקום על רגליהם.
