לכל מי שיום אחד יכול לחיות איתי יש יתרון מעט: 400+ פוסטים מלא הרגלים רעים שלי, תליונים ואובססיות. אבל מה עם כולנו? מה אתה ממליץ לדעת אחד על השני לפני שאתה עובר לגור יחד?
אני חושב שהייתי רוצה שמישהו יידע כמה שיותר פגמים שלי, כי למרות שאני מענג, יש לי כמה רעים: אני כל כך עטוף בפרויקטים שאני עושה בלגן מספיק גדול שהוא מצריך טאטאות יומיומיות, אני בעצם חסר תועלת לכל החורף, אני הנסיכה והאפונה, יש לי דבר לצמחים רעילים, ו אני צריך שמיכה של נאוואג'ו ורודה לוהטת, כמו עכשיו. ויש אקסצנטריות מקסימה יותר, שטרם נדונו כאן: אני אוהבת את הדירה שלי מקפיאת קר בלילה אבל חמה ונעימה במהלך היום. אם אני לא יכול למצוא את הגרסה המושלמת (במחיר סביר, מושך, באופן אידיאלי יד שנייה) של משהו, אפילו משהו חיוני במקצת, אני יוצא בלעדיו לפרקי זמן אבסורדיים. אני צריך לנסות את כל השמלות שלי תוך כדי הכנות למסיבה, ליצור ערימה מאוד חגיגית. מחזיקי הקוקו שלי נמצאים בכל מקום. ואני נהנה מאוד להישאר ער מאוחר, לשתות יין ולקרוא המסדר המלכותי של הוד סארטוריאל בזמן צפייה רכלנית. אני רק מקווה שכישורי מסיבת האפייה והריקוד שלי יוכלו לפצות על כל זה.
אבל במלוא הרצינות, הנה משהו שלמדתי: הדברים בך שדאגו לעבר השותפים לחדר, בין אם הם רומנטיים או אפלטוניים, ככל הנראה לא יפריעו לשותפים לדירה בעתיד. הדברים שאנחנו חושבים עליהם כהרגלים מעצבנים אולי אפילו לא ישימו לב, או שאולי אפילו יחגגו אותם! הצד ההפוך בכך הוא שבגיל 32, יצוין בפניכם בעדינות שמעולם לא תשימו את המכסה על הדברים עד הסוף. מי ידע?! יש איזון אידיאלי זה בין פשרה / שיפור עצמי וקבלה / קבלה עצמית. אני יכול להתחיל לשים את המכסים על דברים (לפחות אני מקווה שאוכל), אבל אם הייתי צריך לוותר על קלות הדעת שלי בנושא קריאת בלוג האופנה בשעות הלילה המאוחרות? ובכן, לא הייתי אני.
