פרישת ינואר, מבחינתי, נוטה להיות סוג שקית המילוי, שלא תמיד משאיר אותי מרוצה. זמן מה אחרי חופשת החורף, פעם אחת אני מרגיש את התחושה המעוכבת שמקורה בהכנסת דברים חדשים (ממתנות ומכירות) לתוכנו בבית, אני מקבל את הדחף למלא שקיות תרומה עם מגשי שוקולד חמים ואורות נצנוץ ושאר הלא-חיוניים שהחלטתי שאוכל לחיות בלי. אז אני מסתובב בלהט נחוש של מישהו שהוא היה לי מספיק, איסוף דברים כמו צעצועים ומתנות מוזנחים של מגוון "זה-זה-המחשבה-זה-נחשב".
בסוף ינואר, ביצעתי סקירה של כל העודפים הברורים מהבית. בעיני כל אדם מבחוץ, הוא נראה מפולק ונקי בערך כפי שייראה אי פעם לאורך השנה. אבל זה כאשר מתחילה העבודה האמיתית שלי לפירוק.
בדיוק ברגע בו פברואר מסתובב, ברגע שכל השטף הקבוע של הדברים נגמר והדחיפה הגדולה אליו היציאה התמקמה, אני יכול להתמקד באזורים הקטנים יותר, אלה שמשפיעים למעשה על היום יום שלנו חי. אזורים אלה כוללים את החלק הפנימי של המזווה, הארונות והבגדים שלנו, מגירת הזבל, ארון המלאכה / המשחק / האמנות - כל החללים שנראים מגוחכים להתמקד בהם בזמן שכל הבית שלי מרגיש כמו אסון הנגאובר של חג המולד. אבל אותם חללים מרגישים בדיוק כמו שצריך להתמודד כשהכל כלפי חוץ נמצא במצב יחסית של רוגע וסדר.
הפירוק המרחבים הללו, מה שמוביל בהכרח לארגון אותם, הוא סוג הפירוט שגורם לי לנסוע באמת. אההה. אני מרוויח כל כך הרבה הנאה לא רק מלהוציא את הזמן לביצוע הפיכת המיקרו-חללים שלי, אלא משימוש בהם ואפילו סתם להסתכל עליהם.
פינוי דברים בפברואר היא גם דרך מבריקה להגדיר את עצמי להצלחה כשניקוי האביב מסתובב. המפגש עם חללים מבולגנים כשאני מנקה חיש מהר את המורל שלי. מה שבעצם מעורר אותי לנקות הוא לראות חלל מסודר בחדות - כזה שמלא בדברים שאני אוהב ומשתמש בהם שצריכים רק מעט ברק ויחס אישי.
פעולת הפירוט נותנת לי גם תמונה טובה ומעודכנת מאוד של אילו חללים בביתי זקוקים לניקוי עמוק ביותר.
כשהגיע הזמן להתחיל לנקות בפועל, החללים הערוכים שלי כל כך הרבה יותר קלים לעבוד מעבד או שואב אבק בסביבה. בדיוק כמו שלא הייתי אורז דברים שאינני רוצה יותר אם הייתי עוברת דירה, זה בזבוז של זמן ואנרגיה לנקות דברים שיימוטלו בהמשך הדרך.
מכיוון שאני מנקה את הגרסה הטובה ביותר של הבית שלי, כל כך הרבה יותר קל לעשות את זה לא מתוך מחשבה התחייבות וסמים אבל ממקום של הכרת תודה וכמעשה של טיפול במשהו שאני אהבה.