כשגדלה במיאמי, לאמא של חברתי הייתה ספה בחדר המגורים שהייתה רק בשביל להסתכל עליה. לעולם לא לשבת על. הוא הוטבע בכיסוי מפלסטיק כדי למנוע את הרסו בשפכים - דבר שהיה יכול להכות מכה מוות לתועלת העיקרית שלו.
אני לא מאמין שבית צריך לעבוד ככה. יש לשבת על ספות. ויש לשולחן שולחנות לחדר האוכל, אם יהיה לכם מזל מספיק כדי שיהיה לכם מקום לשולחן מתאים או לא נכון. כל לילה. ופעמיים בסופי שבוע.
הסוד להיות אחד מאותם משקי בית שאוכלים ארוחות בשולחן הארוחות שלהם הוא פשוט: היו ערניים. קבע מערכת כללים המונעת את השתלטותם של מטפסים בחדר האוכל - כמו ערמות נייר ופרויקטים -.
אם אתה מסוגל להעביר את הפעילויות הלא חיוניות של חדר האוכל שלך למקום אחר, הכלל מספר 1 צריך להיות "לא ליד השולחן." אבל לפעמים פרויקטים של צביעה ויצירה. לעשות זקוק למרחב שלהם. כדי לווסת טוב יותר את חלוקת זמן השולחן, קבעו את חדר האוכל שלכם באופן מנטלי ומילולי. חשוב לעצמך, או אמור בקול רם לחברות הבית שלך - "אוקי, נתחיל את הפאזל מיד אחרי ארוחת הצהריים, אבל צריך לנקות אותו בארוחת הערב."
לדברים שלא ניתן לאסוף בין ארוחות, כמו חידה קשה במיוחד או פרויקט מלאכה שצריך להשאיר לייבוש במשך שעות, נסה את הטריק הזה: לפני שאתה צולל פנימה ומתפשט על השולחן, קבל לעצמך מחצלת יצירה גדולה ויציבה ושכב אותה ראשון. כשארוחת הצהריים מסתובבת, תוכלו להרים ולשאת את כל הפרויקט לרצפה או למיטה לזמן מה בזמן שאתם נהנים מארוחה נטולת עומס.
האויב הגדול ביותר של חדר אוכל נקי הוא העומס היומיומי שנוטה להתאסף שם. כשהשולחן שלך הוא ליבו של הבית שלך, הכל שם טוב - ספרים, ערמות נייר, ארנקים וגאדג'טים. הדרך הטובה ביותר להילחם בחיה זו היא פשוטה: כל ערב לפני ארוחת הערב, זרוק הכל לסל ותחב אותו בשולי החדר. מאוחר יותר באותו לילה, אתה יכול להרחיק את הדברים האלה. או שלא. תן לסל להיות סטנד-אפ קבוע עבור שולחן השולחן ואסוף את הדברים שאתה אוהב לשמור בקרבתם.