בבית החדש שלנו מרתף חשוך ונמוך בתקרה, ריק למעט דוד מים ומדפים עתיקים ועתיקים בעבודת יד. ניגבתי את האבק מהם, אבל רק לפני שהרביץ להם עם הכתום גל הם גילו את סודם: חותם מוצל של מאות צנצנות שימורים...
מאות ומאות! יש לי שאיפות לשימורים (אני בעיקר מקפיא את שפע הגן כי אני מפוחדת) ומפוצץ אותי חשבתי שכל המדפים יהיו מלאים באוכל יקר - כופר של מלכים בחמוצים משמר. אני מתאר לעצמי את המשפחה שגרה כאן, את אלה שבנו את הבית, גידלו את הירקות והעמידו אותם כדי לשרוד את החורף. אני מתאר לעצמי איזו התחייבות אדירה הייתה כנראה השימורים, בייחוד מאחר שבית זה היה במקור 1/3 מגודלו הנוכחי (לא המרשים). אני לא יכול לדמיין אינספור הנסיעות במעלה ובמורד במדרגות המרתף התלול עד אבסורד, אוצרות שבירים בגרירה. מי צריך מכונה אליפטית כשאתה עושה את זה כל הקיץ?
התרגשתי כשהחוגים הרפאים חשפו את עצמם והרגשתי ששני נסעתי בזמן ובפתרון תעלומה. אמי, ילדה בחווה מיושנת, נכנסה למרתף ולא היססה לרגע: "הו, מדפי שימורים!"