בסוף השבוע שעבר היה לי הרעיון המטורף להקדיש שעות רבות להפיכת חבורה של נייר בנייה, כוסות אפייה לקאפקייקס, חוטים ומנקי מקטרות למשהו שדומה פרחים. עשיתי את זה לתוצאה הסופית, בטח (הבטחתי להם לאנשים), אבל כל כך הרבה מהעניין נוגע לתהליך.
תמיד הייתי מפגין אומנויות ומלאכה, כולל תקופה בשנים 2006 ו -2007 בה הייתי מוכר Etsy ולא רק קונה חלונות Etsy כלבני. הודעה אחרונה בתאריך "למה אני עשה זאת בעצמך" גרם לי לחשוב שוב על המשמעות של תפירה, סריגה ופרויקטים אחרים של מלאכה שונים עבורי.
בשבילי זה קשור: להקיש על חלק אחר של המוח שלי; פיתרון בעיות בצורה מהנה וחסרת פחד; ובדרך כלל ייעודו לשלום. זה עושה משהו דומה למה שהיוגה עושה בשבילי ולמה שהייתי מניח שספורט ותחביבים אחרים יכולים לעשות למען אנשים אחרים; אני מרגיש חסר שכל ובכל זאת נוכח לחלוטין. שעות עוברות כשכל מה שמעניין אותי זה טרנספורמציה של פיסות הנייר או הבד שלפני. בטח, לא הכל מתגלה כמושלם (וכן, צעקתי על מכונת התפירה שלי), אבל בסופו של יום אני נהנה מהתהליך עד כדי כך שאני מוכן ושמח לנסות שוב.
