היום הוא היום הראשון שלי בעבודה אחרי חופשה של שבועיים, ובמהלכה השתדלתי "לצבוט" את הרגלי האישי ולהיות טוב יותר, בריא ומאוזן יותר. ניסיתי להישאר מהאינטרנט (לא הצלחתי לגמרי, אבל ניסיתי!), תרגלתי יוגה בבוקר, עשיתי טיולים ארוכים וקראתי שעות בכל פעם. ביליתי עם אהובים ועסקתי בהתנדבות בקהילה שלי. אחרי שבועיים הרגשתי נהדר, לאחר שלבסוף קיבלתי הצצה לאותו אדם חמקמק שאני רוצה להיות - זו שיש לה את כל הברווזים שלה ברצף, שלא נותנת לקצב התזזיתי של ניו יורק לרדת אותה. אבל עכשיו חזרתי, וביום שני בבוקר עלה לשגרה מוכרת. וזה לא התחיל טוב ...
תכננתי להתעורר מוקדם כדי לפנות ליוגה, ארוחת בוקר נינוחה ושעה של קריאה וכתיבה שקטים. ובעוד שהתעוררתי מוקדם, זה בגלל ששכני בקומה העליונה הסתובבה בעקבים. אבל במקום לקום מהמיטה ולבצע את התסכול שלי מזרם ויניאסה, ביליתי את השעה הבאה וחצי מתנשף במיטה, רק לקום סוף סוף עם 25 דקות לסיום לצאת מהדלת ולרכבת התחתית.
