שם: לליטה אדקינס
מקום: בפיניקס, אריזונה
גודל: 2,2000 רגל מרובע
שנים חיו ב: 5 שנים; בבעלות
לפני חמש שנים עברה לליטא לבית העירייה של בעלה בזמן שהם עדיין יצאו. לפני שהיא הושיטה את זה, היא אומרת שזה היה כרית רווקים, עם עקבות מדי פעם לרוחות רפאים של חברות. כחובבת עיצוב לכל החיים, לליתה זיהתה את האפשרויות במערך הייחודי והפתוח של הבית.
החיפושים שלה אחר אדריכל הבית לא היו פירותיים, אבל יש כמה רמזים שמציעים שזה יכול להיות ראלף הובר. מי שלא יהיה המעצב, הבית הוא דוגמה יפה לעיצוב אמצע המאה.
הסגנון של אדקינס מעוגן ברעיון שבית צריך להיות חלל שמתפתח ללא הרף שלא צריך לסיים אותו עכשיו, אם אי פעם. "כמעט בכל פעם שאני מנקה אני משנה משהו בסביבה, או אוסיף צבעים חמים כרגע. גם אם זה רק פרחים. "הם מבלים את רוב זמנם בחדר ההורים, חלל שליו ללא עומס. לליתא אוהבת להקיף את עצמה בדברים שהיא אוהבת, אך לא יכולה לעמוד במבט מבולבל, כך שהיא תסתובב ללא הפסקה בכמה סקרנים נבחרים מהארון בסלון. אחד מקווי המוצרים שהיא חוזר בה, מונית דקו, מעניקה לה את ההזדמנות להוסיף כסאות חדשים מדי פעם כשהמצב הרוח מכה בה.
הם גם דבקים בפילוסופיה שלפי ההמתנה למצוא את העיצוב האידיאלי לעיצוב הבית טוב בהרבה מאשר להסתפק בפתרון מיידי וזול יותר. "כשאתה קונה דברים כל הזמן, כל כך קשה להצדיק את הרכישה של הדבר המושלם הזה כשאתה סוף סוף מוצא אותו. כמו שטיח ממש מגניב... זה אלף דולר, אבל אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את זה כי קנינו את כל אותם זולים יותר שחשבנו שאנחנו צריכים באותה תקופה. " להבין שיש להם חיים שלמים לקשט את סביבתם, והחוכמה סייעה להם ליצור בית מקסים באמת, וכזה שאני מצפה לראות להתפתח.
הסגנון שלי: הייתי רוצה לחשוב שמדובר בנערות הזהב פוגשות את האמסייז, אבל בעיקר זה רק שילוב של הסגנונות שלנו הדברים שאספנו שניסינו להפגיש באופן הגיוני לנו, ומרגיש כמו בית. אני מנסה לא לעשות דברים מדויקים מדי, אבל זה קשה כי הסגנון שלי הוא בהחלט מטרה נעה, קשה להצמיד אותו, ומשתנה משבוע לשבוע.
השראה: כל הצבעים הבהירים של מקסיקו והודו. אמי, ואחיותיה, שלכולן סגנון אישי חזק, ומתגאות כל כך בקישוט ובשיפור בתיהם החמים והצבעוניים.
אלמנט מועדף: האטריום הפנימי השופע שלנו שהוא לב הבית, ומחבר בין החללים הסמוכים לסלון, לחדר האוכל ולמשרד שלנו
האתגר הכי גדול: בעלי ואני שנינו חולדות חולדות, ולמרות שיש להם טונות של שטח בארון, זה נראה כמו אוספי הסטריאו האישיים שלנו רכיבים, המצאות חצי גמורות, כלים, מכשירים, טוצ'צ'קים, תיקים ובגדים תמיד פורצים לחיינו אזורים.
מה אומרים חברים: כולם אוהבים את הפריסה הגדולה והפתוחה, ואת כל הגימורים הישנים שאין לנו את הלב להסיר, כמו כיור המטבח האמייל הצהוב הקנרי, אריחי האמבטיה של שנות ה -60 שלנו, חוט דלתות מקלחת מזכוכית, סלעי זהב משובצים, לרבד בהיר ומלא, והמקלחת הראשית השקועה שלנו עם חלון תמונות ענק שנפתח לתלייה של גפנים ופרחים בהירים.
המבוכה הגדולה ביותר: הולך הרגל אריחי קרמיקה שנראים הרבה מהקומה התחתונה. עצוב שבעלי דיבר עם הסרת הסלטילו הלבן המקורי בגודל 8 "x 8" שהותקן, כדי להחליף אותו במוצר ביתי למראה.
עשה זאת בעצמך: הנברשת המחודשת וחוברת החיבור מחדש של 4 $ שתלויה מעל חדר האוכל שלנו. כשזה נכנס לחיינו, הפטינה הייתה כמעט שחורה, לא היו גבישים וכנראה שזה היה סכנת שריפה. בעלי ואני עבדנו יחד כדי למצוא גבישים וינטאג ', הרתיחתי את הזרועות והנתחים האישיים שפרקנו בחומץ כדי להסיר את הפטינה. הוא רץ באדון מלא חיווט חדש לגמרי דרך המנורה. לבסוף, סובבתי את כל חוטי הברונזה ביד כדי להחזיק את הגבישים ולחבר אותם למנורה. אני יודע שזה נראה כמו נברשת הנחושת של כולם, אבל בעיניי זה נראה כמו יצירת האמנות הקטנה שלנו.
העצה הטובה ביותר: אל תמהרו לשום פרויקט רכישה או שיפוץ מחדש. תדע מתי היצירה נכונה והשעה נכונה. אני חושב שלוקח שנים לרכוש אוסף של יצירות שאתה אוהב, ויש להן משמעות. הרעיונות הטובים ביותר מתפתחים לאורך זמן. אוהב את הבית שלך וזה יאהב אותך בחזרה!
מקורות חלום: Ligne Roset, 1 Dibs, ABC Carpet & Home, Artemide, חנויות עתיקות באמצע שום מקום