שם: אדריאן מורן
מקום: מערב מלבורן, ויקטוריה, אוסטרליה
גודל: 968 מטרים רבועים
שנים חיו ב: בבעלות שנתיים
הדירה המתוקה של אדריאן נמצאת במחסן ביסקוויט / עוגיות ישן בפרבר הפנימי של מערב מלבורן, לא רחוק מהעיר. בעוד שפיתוחים במחסנים רבים מאבדים תחושת היסטוריה כאשר נפרסים בתהליך העיצוב - גוש הדירות הזה שמר למרבה המזל את רצפות העץ והקורות המקוריות היפות. גם גרם המדרגות המקורי שלם, ותוכלו לקבל תחושה של הנוסטלגיה וההיסטוריה של הבניין הזה.
הדירה של אדריאן ממוקמת בקומה השלישית ויש בה נופים נהדרים של קו הרקיע של העיר. זה מעט משונה, אבל אדריאן השתמשה היטב בחלל. היא גרה לבדה - עם חברים ובני משפחה שנשארים לעיתים קרובות - היא הפכה את החלל לבית עם שני חדרי שינה. לאדריאן חדר השינה הראשי תוכנן והותקן בצד באזור המגורים הראשי, עם אחסון חכם מובנה באמצעות לוחות רצפה שמתרוממים. יש מיטת ברזל יציקה שתוכלו להירגע עליה לצד המטבח בסגנון המטבח; לאלה שתוהים על הפריסה והתפקוד של מיטה כל כך קרובה למטבח, אדריאן מודה שהיא לא מבשלת במיוחד!
ביתה מלא באוצרות מדהימים וסיפורים אישיים - כמו קופסת העץ מימין לדלת הכניסה. אדריאן גדלה באירלנד, והתיבה שימשה בסירה של אביה לשכן רדיו. הם היו בחוץ על המים ואביה ישתמש בזה כדי לתקשר עם אמה בחזרה על יבשה - התיבה הגנה על הרדיו מפני מים!
פריט נוסף היקר הוא הארון השחור ב"סלון "שלה. מעידן הדיכאון, זה הייתה שייכת לסבתה והיא עשויה מארגזים כתומים מעץ ישנים, שלמים עם סוד תא.
הסגנון שלי: אני נמשך לכל דבר שנמחק, אז הסגנון שלי הוא אקלקטי. קראתי לבית שלי "הקן" מכמה סיבות עיקריות. ראשית, אני כמו ציפור מגדלת, אוספת כל דבר שישתלב זה בזה בכדי שיהיה בית נעים. שנית, זהו מקום בו הילדים שלי תמיד מוזמנים לחזור ל... בתוך גבולות! אני אוהבת ימי זבל קשים. לעתים קרובות אני עוצר את המכונית וקופץ החוצה לראות אם האוצר מסתתר. לעיתים רחוקות אני ממשיך בלי שמשהו יתמלא בתא המטען. אני אוהב להחזיר דברים מהעבר שלי.
השראה: "הסתפק בתיקון". ארגז המפתחות בדלת הכניסה היה למעשה ארגז הווקי-טוקי של אבי, ששימש אותו כשדייג בסירה שלו. הוא עשה זאת כשהייתי כבת שלוש, איך ומדוע זה הגיע לאוסטרליה איתנו זה מעבר לי אבל אני כל כך שמח שזה עשה. אני פותח אותו ועדיין יכול להריח את האגם בו היינו דגים, זו ארגז זיכרון שמח ותיבת מפתח. זה קצת פגום בצירים אז תיקנתי את זה. הפכנו לחברה כל כך מהירה לזרוק דברים אם הם ישברו. אני חושב שזה משתנה בזכות פינטרסט וכאלה, התשובות שם, פשוט תשאלו את גוגל!
אלמנט מועדף: האור משנה את המיקוד כאשר השמש עוברת בשמיים. באשר לירח מלא, הוא רוקד על פני רצפות הרצפה. כל הכבוד חלונות!
מה אומרים חברים: הם אומרים מיד שזה מרגיש כמו בית נעים. הם גם שקטים לפרקי זמן ממושכים כשהם מסתובבים בהם ובוחנים את הסקרנות. לכל דבר יש סיפור, שהופך אותו למקום של עניין. זה עוזר להם "להשיג" אותי, פאזל הגחמה מתכנס. לאף אחד אסור לעזוב בלי לפנות לנדנדה. זה נראה טוב, אבל מרגיש שאתה טס מעל העיר כשאתה מסתכל למעלה והחוצה, מרגש.
המבוכה הגדולה ביותר: הסיכונים לחיים בצפיפות גבוהה: הכנתי ארוחת ערב רומנטית לדייט. הוא הלך לשירותים רק כדי למצוא את האמבטיה, כן, האמבטיה, וגרם לביוב מחדש של הבניין כולו! זו הסיבה שאנו משלמים דמי תאגיד... היינו ממוינים במהירות אבל אני לא חושב שהוא התאושש מעולם. האשראי לו, הוא היה ג'נטלמן גמור לאורך כל התקרית.
עשה זאת בעצמך: בסך הכל, אני אוהב פרויקט. מיטתי הייתה הכרח לדאוג לפגיעתי בעמוד השדרה החמור והארוך. הייתי זקוק למיטה בה הכי קל היה לי ליפול ולהתגלגל לאזור השינה והחוצה. לא רציתי שזה ייראה כמו מרחב שיקום אז עשיתי שעות של מחקר. תמיד רציתי לגור על סירה וזה נתן לי את הרעיון של אחסון מובנה. אני קורא לזה "חלוק השטח" שלי. המזרן השקוע מוקף על רצפות הרצפה שמגניבות אמוני אחסון מדהימים. קרדיט הולך לסם אודי, יוצר יצירת המופת הזו. זרקתי כמה רישומים בדרכו והוא חזר עם יצירות אמנות בשווי הגלריה הלאומית של ויקטוריה!
הלוגיסטיקה של הבנייה הייתה מאתגרת לא פחות מהעיצוב. איך נגר מביא את המסור שלו ואת כל ציוד החובה הכבד לחלל כה קטן ויוצר בו זמנית?
למרבה המזל, שטח המכוניות שלי נמצא ליד המעלית במרתף וסאם הצליח להקים שם. הוא עשה את הקילומטר הנוסף והעביר את החלקים הארוכים יותר של המסגרת למעלה דרך בריחת האש מכיוון שהם היו ארוכים מדי למעלית. הוא אומן אומן. כל יום אני מוצא משהו במיטה שלי להתפעל ממנו.
הפרטים משקפים את התשוקה שיש לסאם למלאכה שלו. הוא אחד מאותם אנשים שיכולים להפנות את ידו לכל דבר. היזהר מיצירות האמנות שלו, רישומי קו דקים של דרקונים וטירות גחמניים, מהפנטים.
הפינוק הגדול ביותר: הנדנדה שלי. לא הייתי ממקם את זה כפינוק, אלא הכרח. אני מאמין שיש למלא בית בדברים שמשמחים אותך, שגורמים לך לתקתק בכל יום. התנופה שלי היא המקום בו כל החשיבה שלי מתרחשת; החלטות משתנות חיים בקעו שם. שלטתי בשתיית קפה תוך כדי התנודדות קדימה ואחורה כשאני מתכונן ליום העומד בראש. קניתי את זה מחברה באנגליה והאם זה נשלח. הרכישה הטובה ביותר שאי פעם עשיתי.
העצה הטובה ביותר: היה נאמן לעצמך ולסגנון שלך. זה אולי לא מתאים ל"מראה "הנוכחי, אבל למי אכפת, אם זה משמח אותך, עשה זאת! אני רואה את זה כמו שאני רואה אופנה. אנו זוהרים מבפנים כשאנחנו לובשים משהו שאנחנו אוהבים / שיש לנו קשר אליו. כך גם הסביבה שאנו מכנים הביתה. מלא אותו עם משמעות מהלב וזה תמיד ישאיר קבלת פנים חמה.
מקורות חלום: ההורים שלי - הם תמיד היו בעלי תושייה. אמא שלי יכולה להכין / לתפור / ליצור / לצבוע כל דבר. היא up-cycler המקורית! הם מקור לאופן שבו אני ניגש למשימה, כיצד אני מתכנן ומבצע אותה. אני חושב "איך הם היו עושים את זה?" והולכים משם. אני אוהבת את פינטרסט. עיין בדף שלי, "אמא הקינה"... שוב יש דבר ציפור זה!
