עבור רבים מכם אני חייב להישמע כמו תיעוד שבור עדיין שוכנים את ביתי לאחר שהייתי כאן כמעט שנתיים (טוב, שנתיים ב -10 בדצמבר). עם כל הבנייה הנחוצה מאחוריי (אני מתעלם מהעניין של ערעור המדרכה בינתיים) עכשיו, עכשיו אני נכנס לתנועת הדברים! בצילום שלפניכם למעלה, אתם רואים את הפינה המוזנחת והקומבנית של המסדרון. ראה את הטרנספורמציה אחרי הקפיצה.
במשך חודשים חיפשתי טפטים מעץ עץ, עדיף בצבע ירוק, בשביל זה. תוך כדי טיול באתרי הכיסוי השונים פשוט לא יכולתי להחליט מה לעשות מכיוון שרבות מהבחירות שאהבתי היו בעלות עלות. ואז ראיתי הפוסט של מקסוול על ציור הקיר של גרגורי ואמילי והחליטו ציורי קיר יעשו את העבודה בצורה יפה. קצת פחדתי שזה ייראה יותר מדי כמו חדר ההמתנה של רופא הילדות שלי, איתו זה מתקלף ודהה ציור קיר שקיעה בהוואי משנות ה -70, אבל אני מרוצה מהאופן שבו הוא התהפך בחוץ.
ציור הקיר נקרא "ליבנה" מתוך טפט ברלין והגיעו לשמונה פאנלים, כפי שהובטח בפוסט השחור שליתליתי אותו בסוף השבוע של חג ההודיה. אך ראו הוזהרת, במקום בו לקח לגרגורי בסביבות 30 דקות להתקין את ציור הקיר שלו, לקח קרוב יותר לשלוש שעות להתקנת שלי. המשחה לבדה לקחה 30 דקות להתקנה (לפי ההוראות המצורפות). להסתובב בפינות ובפינות היה קצת כאב, למען האמת. וכנראה שזה יעבור מהר יותר אם יש לך חבר שיעזור. עשיתי את הסולו הזה, אבל מצאתי את זה קל יותר וקל יותר עם כל פאנל (תודה לאל שהפאנל הראשון מכוסה היטב על ידי ארון סין… עדיף להסתיר את כמה בועות האוויר שהשארתי).
הרגשתי שרוב הזמן ביליתי בהמתנה שיתייבש מספיק כדי לקצץ את החלק התחתון והתחתון כדי לקבל באמת מראה גמור לחלוטין. בנוסף, כשהנייר מתייבש ומתכווץ לגודלו המקורי (הוא נמתח מעט כשמניחים את העיסה), הוא הופך באורח קסם לרוב, אם לא כולם, בועות האוויר להיעלם! הערה אחת שכדאי לזכור, אם אתה מנסה לגזום את הנייר כשהוא עדיין לח, אפילו עם הלהב הכי חד, אתה יכול לקרוע אותו... אז הכי טוב שיהיה לך הרבה סבלנות ולקחת את הזמן שלך.
