בשבוע שעבר, כאשר לאה כתבה עליה סלון מתפתח, זה גרם לי לחשוב על ההתפתחות הביתית שלי. רק לפני 6 וחצי שנים קניתי דירה יפה ושמש (הראשונה שלי) בשיקגו והתלהבתי מהצליח לשים עליה חותמת משלי. אני רק התחלתי ללמוד בית ספר לעיצוב ולמדתי על מושגים מרגשים כמו קירות מבטא.
כשציירתי מחדש את הקירות לאחר שעברתי לגור, החלטתי לשחק אותה בבטחה ברוב חדר האוכל הסלון-סלון המשולב שלי והלכתי עם אפור בהיר יפה שאני ממשיך לאהוב עד היום. אבל הרגשתי שהקיר מאחורי שולחן פינת האוכל זקוק למשהו נוסף - משהו שאמר "זה חדר האוכלוהחלטתי שמשהו הוא קיר כחול טיפאני גדול.
שנה בערך אחרי שעברתי לגור, התחלתי להביט בקיר שמאחורי הסלון. אפור טעים נראה פתאום נוקשה מדי, וכמיהתי להצהרה נועזת שיתחרה בקיר הכחול בחדר האוכל. זה המקום בו הדברים הלכו מאוד, מאוד לא בסדר ובחרתי בירוק אבוקדו שאין לי שום הסבר אמיתי לכך. בערך באמצע הציור יכולתי לדעת שזה אסון, אבל קניתי את הצבע והגעתי לסולם ובכן, אני הולך לסיים ולחיות איתו, דרנית!
אחרי שנה של מגורים בתוך אבוקדו (בעלי המסכן והסבלני!) סוף סוף התגשמתי ויצאתי שוב מהמברשות והסולם כדי לצבוע את הקיר הפוגע וזה השכן בחדר האוכל אקווה חדש קצת יותר עמוק (מכיוון שכמובן נגמר לי הכחול טיפאני המקורי ולא יכולתי לזכור איזה מותג זה היה).
אולם בשלב זה סיימתי בית ספר לעיצוב ועבדתי כמה שנים באחת ממשרדי העיצוב המובילים בעיר וידעתי שאוכל לעשות טוב יותר. נתקלתי ב הטרליס המודרני של שומאכר יום אחד בעבודה וידעתי מיד שמצאתי את זה מושלם מבטא על קיר המבטא שלי. 6 שנים ו -4 גלגולים לאחר מכן, העבודה שלי סוף סוף מסתיימת!