לומר שחיינו השתנו זה יהיה אנדרסטייטמנט דרסטי. העולם שונה, ולמרות שכבר אנו מסומנים באופן בלתי ניתן להבחנה באירוע הגלובלי הזה, עדיין מוקדם לדעת עד כמה אנו מושפעים. עד שיותר דברים יתגלו, אנחנו מסתדרים בבית.
לעיתים הבית מרגיש כמו מקלט. ובכל זאת ברגעים אחרים זה יכול להרגיש כאילו המקום שבעבר סיפק מנוחה ונוחות הפך לכלא.
אמרתי לבעלי הבוקר, כששטפתי את היומיים הרגישים כמו שתים עשרה הכיור של כלים מלוכלכים ביומיים, שאנחנו חייבים דבק בשגרה שלנו ודרכים לעשות דברים בבית אפילו יותר בקפדנות בגלל שאנחנו כאן כל הזמן. יש שבעה מאיתנו (אני והוא וחמשת ילדינו) ואנחנו מייצרים כמות ניכרת של כלים, זבל ומחטי אורן שנגררים לבית, כדי להזכיר רק כמה מההודעות היומיות. כדי לשמור על הסדר ושקט הנפשי, אמרתי לו, כולנו צריכים לעשות את חלקנו כדי לעשות דברים כמו לאסוף את עצמנו ולהוציא את האשפה בכל לילה. זוהי דרך לעזור לכולנו להרגיש כמיטב יכולתנו בבית, ואף מציעה תחושת שליטה זעירה כאשר הדברים מחוץ לבית מסתחררים מעבר לכל אחד.
למרות שההסגר העצמי בבית בתולית נראה אידיאלי, זה יכול להיות מאתגר לשמור על רמת העומס של הבית שלך על התקן שאליו אתה רגיל כשהחיים "נורמליים" (אפילו כמו
ידיות הדלתות ומתגי האור הם הנקיים ביותר שהיו אי פעם). כשיש ערימות של אוכל משומר על דלפקים מנוקים בדרך כלל ותחנות עבודה מאולתרות ב באמצע הסלון זה יכול להפגיז אותך בתחושה לא נוחה שדברים נגמרים מקום. אך כאשר התחושה הזו פוגעת, תוכלו לרתום את כוחה של הפרספקטיבה כדי לעזור לכם להחזיר תחושת רוגע ושליטה.כשהחיים הפוכים, בית שמרגיש כאילו זה יותר מדי הגיוני. צעד לאחור וצפייה במצבו של הסביבה הפיזית שלנו כתוצר לוואי טבעי של האופן בו כולנו מרגישים, באופן אישי וקולקטיבי, מוציא את העוקץ מתוכו. החיים לא יכול תמשיך כקודם כי זה פשוט לא אותו דבר כרגע - ואני חושב שיש אפילו משהו מכובד בלתת לעצמנו ובתינו את האישור והמרחב לזה. (גם אם אנו זורקים את עצמנו למשימות ניקוי וארגון שלעולם לא הצלחנו להגיע אליהם לצורך התמודדות ונחמה.)
ככל שכולנו עושים את חלקנו למזער את הנסיעות למכולת ולהתכונן להסגר אם נגיע עם משהו או שנחשף לאף אחד, פחיות צ'ילי הודו על הדלפק מלמעלה, המקפיא שופע הפירות והירקות, וכן, אפילו האוכל (והמשקאות!) המהווים תענוג לסוף היום מסייעים בהפחתת האפשרויות הפוגעות בכל אחד מאיתנו לעיתים. הם אומרים, אתה מוכן, עשית את מה שאתה אמור לעשות. יש לך את מה שאתה צריך.
כל יום אני אסיר תודה שיש לנו עבודות שמאפשרות לנו לעבוד מהבית. אם אתם או בני משפחתכם מוצאים את עצמכם עובדים פתאום מהבית, תחנת עבודה שפורצת בהתקנה הרגילה שלכם אינה אי נוחות, זו תזכורת לתמונה הגדולה ומשהו שאפשר לאמץ בזרועות פתוחות אסירת תודה כשאנחנו זוכרים את אלה עם משרות שהתאיידו או משרות שהכניסו אותם סכנה. אני יודע שזה אפילו לא צריך להיאמר. אבל כולנו נפגעים בגלים של זה קשה ואם זה קורה כשאתה מסתובב על שולחן הקלפים המלא בספלי קפה כשאתה מנסה להגיע לשולחן הכרת תודה מרוחקת בקצה המוח יכולה לעזור לך לעבור קצת את רכבת ההרים מהר יותר.
זה מרגיש כמו סוף שבוע תמידי, ילד בצורה עמוסה. יש שובל בלתי נגמר של הוכחות לכך שהילדים בבית, ואנחנו לא יודעים מתי זה ייגמר. אבל זו תקופה חסרת תקדים בבית עם המשפחה יחד ששום דור אחר בחיינו לא חווה מעולם. כמה יהיו משפחות חזקות יותר, כמה קרובים אחים זה לזה, איזו תחושה מוגברת של שייכות ובטיחות תהפוך לחלק ממי שילדינו? מחירו של בית זרוע דברים עם ילדים מרגיש כמו מחיר קטן לשלם. (וימים מנוקדים מהתפרצויות קצרות של כל מי שמתקרב לאסוף - אנו מכנים אותם "עשרים כוח" בביתנו - גם הם עושים דרך ארוכה.)
