אני יכול לתאר את המסע שלי בהסגר דרך הזכרים שדיברו איתי לאורך הדרך. החל מניירות טואלט עם בדיחות, וכלה בחתולים מרחיקים חברתיים שמלחשים על אנשים שמתקרבים מדי, וכלה בפתיחות עצבניות שנמצאות בבן זוגן בגלל מצמוץ... אני מספר.
ראיתי הבוקר משהו שהיה, בטוח, מצחיק, אבל גם גרם לי להפסיק. אני לא יכול למצוא את זה עכשיו, כמובן, אבל זה היה ציוץ (אני חושב?) ששיתף אותנו, הכל על איך יש לכולנו בהסגר והיה לנו זמן לשבת עם המחשבות שלנו ואז כולנו הלכנו, לא, אני אלך להכין לחם ביתי במקום זאת.
אשם כמו טעון בלחם הביתי, אבל זה לא עלה בדעתי - אולי בגלל שלא לקחתי את הזמן לשבת עם המחשבה - שכל הזמן והאנרגיה החדשה שלי לאפייה, בחלקה, יכולה להיות דרך בה אני בורח מחשבות. לא שזה תמיד דבר רע. "לצאת מהראש שלך" הוא לפעמים התרופה הטובה ביותר לסחרור חרדה מתקרב. אבל אני, למשל, לא רוצה לפספס את מה שהמחשבות שלי מנסות ללמד אותי. אני לא רוצה לדלג על התובנות או להדהים שום צמיחה אישית או לעקוף את העיבוד שצריך להתרחש במאבק או בריחה איטית זו שכולנו נמצאים בה, בדרך זו או אחרת.
מה שמביא אותי למשהו שאני יודע שאני צריך לעשות יותר ממנו: יומן. אם אי פעם היה לך דיוק ביומן, וגם אם לא, עכשיו זה זמן טוב מאי פעם לטבול את בהונותיך בתרגיל שמגדיל את התוצאות הגדולות.
תפוס כל מחברת, פיסת נייר או את היומן הריק שיש לך על מדף הספרים. אתה יכול להקליד, אבל כתב היד עצמו הוא מדיטטיבי אז נסו לכתוב ביד. מצא זמן ומקום שקט ללא הסחת דעת לשבת עם המחשבות שלך (אולי בזמן שהבצק עולה?) ולכתוב.
אם מול עמוד ריק מאיים אותך או שאתה מרגיש שאתה לא יודע איפה להתחיל, בדוק את אלה הנחיות בנושא כתבי עת הקשורים לוירוס קורונה-וירוס הקשורים ספציפית לרגע זה.
זכרו: מדובר בשיפור ולא בשלמות. בכל שבוע תוכלו לבחור לעבוד על המשימה ששלחנו לכם, או להתמודד עם פרויקט אחר אליו התכוונתם להגיע. זה גם לגמרי בסדר לדלג על סוף שבוע אם אתה עסוק או לא מרגיש את המשימה.