כאשר תושב סינסינטי אשטון וויליאמס הציץ לראשונה בתמונות של דירה להשכרה באזור בית ספר לשעבר בצפון העיר, היא כבר החליטה שהיא תגור שם. וויליאמס התקשר מייד למשרד הליסינג והציע להפקיד פיקדון על היחידה מבלי לראות זאת באופן אישי. (סוכן הליסינג הבטיח לה באדיבות שהיא תוכל לסייר בזה לפני שיוחלף כל כסף.)
בסופו של דבר הכניסה לדירת חדר השינה בבניין 1910, הרשומה בפנקס הלאומי למקומות היסטוריים, הייתה רק הדובדבן שעליו היה ויליאמס.
"באופן אישי ידעתי מיד," היא אומרת. "כל כך הרבה אור שמש בהיר, דלפקי גרניט ומכונת כביסה ומייבש כביסה בארון. הייתי בבית!"
הסיבה לכך היא שמקומה עדיין מרגיש כמו בית ספר, בזכות מסדרונות ארוכים ורחבים ומזרקות מים אריחים מקוריים, שעדיין פועלים. היחידה שלה כוללת לוחות גיר שנמשכים לאורך שני קירות בחדר המגורים, לוח נוסף בחדר האמבטיה שלה, מדפי קריאה עם תוויות במטבח, ולוח שעם בארון.
"אני יכול לדעת מהסימונים על הפקק, ששלי היה חדר המוזיקה", אומר וויליאמס.
דירה מרווחת עם שלושה חדרי שינה בבניין נוצרה מאולם בית הספר. "עדיין יש לו את הבמה המקורית באזור המגורים," אומר וויליאמס. שוכר אחר (אני מקווה שמנוהל היטב) כובש את משרד המנהל.
החלונות המקוריים ביחידת וויליאמס מציפים את המקום באור טבעי במהלך היום. אבל כשהשמש שוקעת? "אני נאבקת להדליק נכון את החלל," היא אומרת. "אתגר לא צפוי לא הייתה תאורת תקורה באזורי המגורים והחדר השינה שלי."
החלונות גם במקרה חסרי יעילות אנרגטית, וויליאמס אומרת שהיא רואה את זה בא לידי ביטוי בחשבונות השירות שלה. אבל היא מסבירה שזה עדיין שווה את זה - היא אוהבת כמה נעימה היא הצליחה לגרום לכיתה לשעבר להרגיש על ידי הוספת שטיחים ומרקמים אחרים.
"אהבתך להיסטוריה וקסם חייבת לגבור על כל היעילות של מרחב היסטורי," היא אומרת.
למרות שהחלונות היו יכולים לבודד טוב יותר וויליאמס אסור לצבוע את הקירות, היא שמחה להביט במצבים הרבים של ביתה. "אני לא יכולה לצייר בכלל, אבל אני יכולה להניח טפטים נשלפים," היא אומרת.
"קח את הזמן ללמוד את ההיסטוריה של הבניין ואת התפקיד בו שיחק בית הספר בקהילה", אומר וויליאמס. "זה באמת יעשיר את החוויה שלך וייתן משמעות לכל המוזרויות הקטנות שאתה אמור להיתקל בהן כשאתה גר שם."