אטלנטה ערמוני מתוק מחוז היה בעבר המרכז המסחרי והרוחני של החיים האפרו-אמריקאים בעיר. האזור היה מיושב כאשר בראשית המאה העשרים הגזענות המערכית אילצה את התושבים השחורים ליצור עסקים וקהילות משלהם לבנים. היא התפוררה מאותה סיבה, בזכות האפליה המכוונת (והמשפטית), שכן התחדשות עירונית וביטול כלכלי הפחיתו את המחוז בשנות השבעים. מתיחה היסטורית של קילומטר וחצי לאורך שדרת אובורן היא אחת מיני רבות מבחינה היסטורית קהילות שחורות נהרסו על ידי עליונות לבנה לאורך המדינה. הנה איך שאה מתוק היה.
בדרום לאחר השחזור החלו בעלי עסקים שחורים רבים לשגשג. באטלנטה התגבשה קבוצה חדשה של אליטות שחורות, שהציתו מתחים גזעיים בעיר. בשנת 1906, המועמד לשלטון (ומושל עתידי) הוק סמית 'התעקש להפסיק את הזכיינות השחורה היה אינטגרלי להבטיח שאנשים שחורים "מוחזקים במקומם." זה הביא את הרגש נגד השחור בשעה זְמַן, מה שהוביל למהומות במירוץ אטלנטה ב -1906. המונים לבנים הרסו הרבה עסקים שחורים באזור העיר התחתית, כולל המספרה של אלונזו הרנדון, המיליונר השחור הראשון באטלנטה. המהומות אילצו את העסקים הללו לסגת לשדרת אובורן, שם החלו בעלי עסקים להקים שוב חנות.
אזור חדש זה זכה לכינוי "שדרת הערבורד המתוקה" על ידי מנהיג אזרחי ופוליטי ג'ון ווסלי דובס בשנות השלושים. הרנדון ודובס היו חלק אינטגרלי בפיתוח המחוז ומשכו אליו מספר רב של עסקים חדשים המהווים מוט ברק למשקיעים, בדרנים ופעילים כאחד. מועדון הטווס המלכותי יהפוך לתפאורה אלגנטית לסגנונות המשתנים במוזיקה השחורה של אותה תקופה, וארח מעשים כמו B.B. King, ארטה פרנקלין, גלדיס נייט של אטלנטה ועוד.
לא לקח הרבה זמן עד שהמתוק אייברן ישגשג. הרחוב הפך בסופו של דבר לבית לריכוז הגבוה ביותר של עסקים בבעלות שחורה, מקומות בילוי וכנסיות בדרום. זה הרחוב בו מרטין לותר קינג ג'וניור נולד בשנת 1929. ובשנת 1956, פורבס ראה בה "רחוב הכושי העשיר ביותר בעולם"כפי שהיה ביתו של אחד הבנקים הוותיקים באטלנטה, Citizen's Trust, שהוא אחד הבנקים הגדולים בבעלות שחורה במדינה כיום.
במקביל, חוקים של ג'ים קרואו - שאפשרו התנעה ממוסדת נוספת של אנשים שחורים ועסקיהם - גררו קו עבה יותר בין אטלנטה הלבנה לאטלנטה השחורה. וכמו קהילות שחורות רבות אחרות, גורלה של Sweet Auburn היה נחרץ.
בשנת 1934 פותח מנהל השיכון הפדרלי להמשך מאמצי ההפרדה, וסירב להנפיק משכנתא למשפחות שחורות ליד קהילות שחורות בעיקר -מדיניות שנקראת כיום "בטנה אדומה". ה- FHA גם סובססד חוזים לבונים בבעלות לבנה לחלקי תוצרת המוניים, והניע אותם לא למכור לאמריקאים אפריקאים. רבים מהקונים הפוטנציאליים הללו היו מנהיגים עסקיים ממתוק Auburn, וראו את סיכוייהם בבעלות על עסקים ולבנות בתים למשפחותיהם מתחילים לרדת.
אותן משפחות שחורות שנאסר עליהן לקנות בתים בפרברים בשנות הארבעים, שנות ה -50, ואפילו בשנות ה -60, לא זכו לאף אחד מהערכות ההון העצומות שהצליחו משפחות לבנות. חוק הדיור משנת 1949 אפשרה לערים להשתמש בסובסידיות פדרליות ובכוחות של תחום בולט כדי "להחיות" את הערים האמריקאיות, ובכך להרוס קהילות צבעוניות. ואז הגיע ה- חוק הכביש הפדרלי משנת 1956, פרויקט בן 10 שנים שחיסל אסטרטגית שכונות עניות ומופרדות גזעניות לבניית כבישים. I-20, הדרך החדשה של אטלנטה, חילק את ערבון מתוק לשניים.
מיליארדי דולרים הועברו לפרויקטים שהרסו קהילות עירוניות פנימיות בשם ההתחדשות. (זהו תהליך המכונה "התחדשות עירונית.") בעוד מתוק Auburn הייתה ממשיכה לפעול ביכולת עוד כמה שנים, סיום ההפרדה והמשך הקיזור הכלכלי באזור בגלל I-20 יכניסו את המסמר ל ארון קבורה. בשנת 1974 הושלמו למעלה מ -2,100 פרויקטים של התחדשות עירונית ברחבי הארץ.
שדרת אבורן המתוקה נקראה א ' ציון דרך היסטורי לאומי בשנת 1976. בשנת 1992, ה- האמון הלאומי לשימור היסטורי הכיר בכך שמדובר באחד מ -11 המקומות ההיסטוריים בסכנת הכחדה הגדולה ביותר באמריקה. " מאמצי השיקום השתפרו מאז והיום השכונה מכבדת את ההיסטוריה שלה עם מחוז מסחרי מחודש, בתים צמודי קרקע ושכונות מגורים בר השגה הזדמנויות. אמנם ציר הזמן של המחוז אינו ייחודי לקהילות שחורות ברחבי הארץ, אך שופכת אור על ההיסטוריה של מקומות כמו Sweet Auburn חשובה מתמיד.
