הייתי עובד מהבית במשך אחת עשרה שנים, אז כשהמשכנו לנעולנות, המרכיב של הדברים לא היה חדש. אני יודע מניסיון של למעלה מעשור שהשהייה בפיג'מה שלי כל היום, בשבילי, לא מסתדרת יום יצרני, או אפילו פעילה במיוחד.
כמעט כל יום, אני מתכונן, ממש כאילו אני הולך לאנשהו (גם אם במקום לא סתמי) לעבוד. זה כולל מכנסיים "קשים" ו להשלים. התלבשות עוזרת לי להתאים את הלך הרוח של ליישם את עצמי בלב שלם גם לעבודות הכתיבה שלי וגם לעבודות אמא שלי מהבית.
הרעיון להתלבש לעבודה גם אם אתה עובד מהבית הוא כבר לא גרזן פרודוקטיביות חדשני עבור אלה שמצאו את עצמם עובד מהבית במפתיע סביב אמצע מרץ. אם לא ניסית את זה ושמת לב שהמוטיבציה שלך הולכת או הולכת או חוסר המנוחה שלך גדל כשאתה ממשיך להתחבר בשעותיך מהספה או משולחן עבודה מאולתר, שווה צילום.
התרגול של להתלבש לרגלי (אנחנו לא נועלים נעליים בבית, אז אני נשאר יחף) מאותת כיצד לבלות את שארית היום שלי ועד כמה אני אעשה זאת במרץ. אבל יש סיבה נוספת, עדינה יותר, אבל אני חושבת, כנראה הרבה יותר חשובה להתלבש לגמרי גם כשעובדת מהבית: כדי שאוכל להחליף את אותם בגדים ממש בהמשך היום.
למרות שעבדתי מהבית זמן רב לפני המגיפה, מה שהפתיע אותי זה כמה שעות וימים ושבועות, ועכשיו, אפילו חודשים, מטשטשים זה בזה. עם מעט מאוד כדי לסמן את זמני, בניגוד למה שאתה יכול לצפות, זה עובר סופר מהיר.
נוסף על כך, כשיש כל כך מעט מבנה חיצוני עד היום שלך, גם הקווים בין חיי העבודה לחיי הבית מיטשטשים. יתכן שאתה רגיל לא לבדוק דוא"ל עבודה בסוף השבוע מהחיים הישנים שלך, אבל כשעבודה מתרחשת מהבית ואתה להפריע לילדים שהם גם הם בבית ולהרגיש כאילו יום העבודה שלך נפגע, קשה יותר מתמיד להסתובב הַחוּצָה.
אבל זה גם חשוב מתמיד לנוח ולנוח במכוון. לבישת בגדים המתאימים לעבודה תוחמת את מצב העבודה ממצב ביתי עם "אחיד" בעל השפעה רבה יותר מכפי שתוכל להבין בקלות היכן הראש והלב שלך.
הגיע הזמן לעצור ולהיות דומם, והפעולה הפשוטה של החלפת הבגדים שלי ממשהו ששמתי עלי בכוונה בכוונה להביא לזכור למה כל זה, אז אני אמור לעשות זאת שוב. הרבה יותר מסתם החלפת מלתחה, הלבשת הבגדים שלי בבוקר מאפשרת את רגע העבודה שאחרי העבודה.
שפרה קומביטיס
תוֹרֵם
עם חמישה ילדים, שפרה לומדת דבר או שניים כיצד לשמור על ארגון למדי בית די נקי עם לב אסיר תודה באופן שמשאיר הרבה זמן לאנשים החשובים רוב. שפרה גדלה בסן פרנסיסקו, אך זכתה להעריך את חיי העיירה הקטנים יותר בטלהאסי, פלורידה, אותה היא מכנה כעת הביתה. היא כותבת מקצועית כבר עשרים שנה והיא אוהבת צילום אורח חיים, שמירת זיכרון, גינון, קריאה והליכה לים עם בעלה וילדיה.