כשעברתי מקליפורניה לג'ורג'יה גיליתי שהניסיון האישי הקודם שלי עם באגים היה מוגבל. בטח, אנחנו ריססו את מסגרות החלונות שלנו בחומץ לבן כדי למנוע מעכבישים לזחול מהעץ מחוץ לחלוני לחדר השינה שלי. אבל זה היה הגרוע ביותר.
מהר קדימה לקיץ הראשון שלי באטלנטה, כשנתקלתי ברב-רגל בכיור האמבטיה של דירתנו בקומה השלישית. מה עשיתי? שמתי מעליו מיכל לאחסון מזון, סגרתי את הדלת וחיכיתי לבעלי שיגיע הביתה. מובן מאליו.
בסופו של דבר התרגלתי לג'וקים שהתפשטו לפינות החשוכות שלהם כשאור מגרש התחלף על, ולמרות שהיתושים לעולם לא באמת הולכים עליי, ריסוס החיידקים הפך לחלק מהחיים כדי להגן עליהם (וגם קרציות).
למדתי מה צרצרים של גמלים היו מלראות אותם קופצים לגבהים מזעזעים במרתף ביתנו הראשון וכל העניין על ציקדות משמיעת שירי הלילה שלהם בקיץ. ואז הגיעו נמלים האש - אתה צוחק עלי? אלה מיני יצורים שגורמים לחבריי בקליפורניה להדהים. כשעברתי לפלורידה התוודעתי לנחילי המוזר של ראש כפול אוהב חרקים. באגים בדרום הם לא בדיחה.
אבל רוב החרקים הם לא אורות נצנצים של הטבע, וכפי שהייתי רגיל אליהם, אני עדיין לא אוהב אותם. ואני בוודאי לא מעריך את הבלגנים שהם משאירים אחריהם. בסוף השבוע הזה אנחנו הולכים לנקות אותם.
הבלגנים שהבאגים משאירים מאחור יכולים להיות בפנים או בחוץ - ועשויים להיות שניהם. הם יכולים להיות מהחרקים עצמם או מבתיהם. ברגע שאתה מתחיל לחשוב על זה, אני מתערב שאתה יודע איפה הבלגנים של הבאגים. בסוף השבוע הקדישו זמן לנקות את החללים הללו.
זכרו: מדובר בשיפור ולא בשלמות. בכל שבוע תוכלו לבחור לעבוד על המטלה ששלחנו לכם, או להתמודד עם פרויקט אחר שהתכוונתם להגיע אליו. זה גם בסדר לגמרי לדלג על סוף שבוע אם אתה עסוק או לא מרגיש את המטלה.
שפרה קומביטיס
תוֹרֵם
עם חמישה ילדים, שפרה לומדת דבר או שניים כיצד לשמור על מאורגן למדי בית נקי למדי עם לב אסיר תודה באופן שמשאיר הרבה זמן לאנשים החשובים רוב. שפרה גדלה בסן פרנסיסקו, אך זכתה להעריך את חיי העיירה הקטנים יותר בטלהאסי, פלורידה, שהיא מכנה כיום ביתה. היא כותבת במקצועיות כבר עשרים שנה והיא אוהבת צילומי סגנון חיים, שמירת זיכרון, גינון, קריאה ולנסוע לחוף עם בעלה וילדיה.
