Who: אסטל ביילי-באבנזין, יוצרת אדריכלות פנים וסטודיו לעיצוב חוויתי לחלום בהקיץ ומייסד שותף של תווית בגדי הגברים נח
מועמד על ידי: לורה שוקר, עורכת ראשית לדירות טיפול
היכן לעקוב אחריה: אינסטגרם
מדוע ביילי-באבנזין היא חלק ממעמד 2021: "גלילה באינסטגרם של אסטל ביילי-באבנז'ין זה כמו לצאת למסע (בלי לצאת מהספה). ואם יש משהו שאני מתגעגע אליו אחרי שנה בבית בשנת 2020, זה נסיעות. ביילי-באבנזין היא מעצבת שיודעת שעיצוב נהדר יוצר חוויה מלאה, בין אם זה הפיכת חנות אטריות ישנה ל חלון הראווה הראשון של אוסקה ביפן של נועה, תווית בגדי הגברים שהקימה יחד עם בעלה, או הכנסת אבן חומה בת 160 שנה למודרני יְוֹם. אני לא יכול לחכות לראות מה העבודה שלה מביאה בשנת 2021 ואילך. " —לאורה שוקר, עורכת ראשית לדירות טיפול
דרך אדריכלות הפנים שלה וסטודיו העיצוב החוויתי שלה, לחלום בהקיץ, אסטל ביילי-באבנזין מדגישה את הקשר האנושי. היא חוזה מה יכול לקרות במרחב - אילו שיחות ואינטראקציות יתקיימו שם, ואיך העיצוב יכול לתמוך בזה. הפרויקטים שלה נעים בין הפיכת חנות אטריות בת מאה לחנות הראווה הראשונה של אוסקה ביפן עבור נועה, תווית בגדי הגברים שהיא הקימה יחד עם בעלה, ברנדון באבנזין, לשיפוץ והעלאתו של השחקן וסביבתו של אדריאן גרנייה. בית מהמאה ה -19.
כילד שגדל באנגליה, ביילי-באבנזין הסתקרן מבתים מזדקנים - בפרט, חביבה חביבה בגבעות הים התיכון ושראתה רק אי פעם בנסיעות ושיפוצים מראה. "היית רואה את הווילות והבתים המתפוררים האלה, והיה להם את קירות הפסטל האלה, שם טיח סופר ישן פשוט נסתלק", היא אומרת. "זה היה פשוט יפה בעיני, ותמיד אהבתי את האור והשמש ואת הגבעות המתגלגלות של האזור הכפרי."
העניין במקומות רחוקים התפתח לאהבה לטיולים ככל שהתבגרה. "[אין] דבר שאני אוהב יותר מאשר לטייל ולחוות תרבויות שונות", אומרת ביילי-באבנזין. “הכל: האוכל, האדריכלות, הריהוט, הטקסטיל. אני שואב השראה מכל הדברים האלה בהתאם למצב הרוח או לאווירה שאני מנסה ללכת עליה. " אמנם למגפה יש כמובן הנסיעות שהושפעו באופן משמעותי, ביילי-באבנזין, שממוקמת בברוקלין, ממשיכה לחפש את העבר ובתוכה אחר רעיונות.
אסטל ביילי-באבנזין: אני חייב לומר, זה אחד הדברים שאני חושק בו ומתגעגע אליו. אני דווקא מרגיש די מדולדל כרגע בצורה כזו. אני מרגיש את ההבדל. אני מרגיש את החלל והיה קשה למלא אותו. זה אפילו לא שאנחנו יכולים פשוט ללכת למסעדות נחמדות ולחוות גירוי חזותי אחר או השראה קולינרית. אני בהחלט שם לב שזה גורר אותי קצת למטה.
אני נשאר בהשראת התבוננות בוויזואליה מעוררת השראה באינסטגרם או במגזינים ובאתרים. לעתים קרובות אני מסתכל על הישן תקציר אדריכלי מגזינים משנות ה -70 וה -80. אני מחפש הפניות והשראה חדשים.
אבל גם אני מקבל השראה רגשית ואני חושב שהרבה מהעיצוב שלי מתמקד סביב תחושה שאתה מקבל כשאתה נמצא במקום. רגש וסתם תחושה של חוויה שאולי תרצו להשיג בתוך סביבה. השנה הייתה שנה מרגשת ביותר, ואני חושב שזה הולך לצאת באסתטיקה העיצובית והפרויקטים העתידיים שלי ובמה שאני אוהב.
אני משלים במקביל אבן חומה, שהייתה שיפוץ מעיים מוחלט שעבדתי עליו ארבע שנים. סוף סוף זה מתקרב לסיומו. וזה בבעלות אדריאן גרנייה, שהוא שחקן גדול אבל הוא גם איש איכות הסביבה ופעיל. אז היה ממש מגניב לעשות את הפרויקט הזה כי זה בית יפה בן 160 שנה ושחזרנו ושיפצנו אותו. שמרנו כל כך הרבה מהאלמנטים ההיסטוריים, אבל הבאנו את זה לימינו. השתמשנו בג'ינס ממוחזר לבידוד ולפאנלים סולאריים, ואז השתמשנו מחדש בחלק מהקורות לריצוף ולמסדרונות ועשיתי תקרת עץ בחלק האגף של הבית.
העבודה על פרויקט כזה, שבו הכל נחשב לאדיב לסביבה ולהיות בהרמוניה עם כדור הארץ, הייתה ממש מגניבה. היינו צריכים לאזן את התקציבים שלנו בין מה שחשוב, כמו אנרגיה סולארית או לתכנן גרם מדרגות שיעלה 100 אלף דולר, והייתי צריך למצוא דרכים חדשות ליצור אבל גם להיות מודע לסביבה עם כל אלה אפשרויות.
שֵׁפֶל: אקלקטי, מנחם ושימושי.
שֵׁפֶל: אני חושב שה מועדון נחהיא מסעדה ממש טובה. זה עובד ממש טוב כחנות, יש חוויות שונות בחדרים השונים, והוא מעוצב קצת אחרת בכל מקום, אבל הוא עדיין מגובש. אני פשוט אוהב שיש בו אזור סלון, אזור מטבח, שבו אנשים מסתובבים סביב המטבח והאי, אבל זו חנות.
כשהייתי קטנה, תמיד רציתי לעשות סוג רב-תכליתי כזה שבו מדובר בסביבה קמעונאית אך גם בסביבה חווייתית בה דברים שונים יכולים לקרות. זה היה הרעיון למועדון. אני רוצה לקחת את זה לשלב הבא עכשיו; אני נרגש לעשות מלון או פונדק או מרחב שמעבר לקניות. אז אני מרגיש מסיבות שונות [המועדון] היה טוב מכיוון שהוא מילא כמה הערות שונות של מה שבאמת מעורר בי השראה. אני חושב שזה זה שכנראה הכי מייצג אותי כרגע.
שֵׁפֶל: זה מטורף, המרחב שלי אפילו לא נגמר. זה אפילו לא תוכנן בצורה גסה איך הייתי רוצה שזה יהיה. אבל אני אגיע לשם, אגיע לזה. אני חושב שזה הולך להיות פרויקט לכל החיים של דברים שאני אוסף ואוהב. אבל מה שגורם לו להרגיש בנוח בבית זה ארוחת הערב. אני אוהב לבשל ואני אוהב את השולחן שלי שיש לי, שולחן השיש הצבעוני העגול והמדהים הזה. סיימתי את השיש ושמתי עליו את ציפוי המט המיוחד הזה. אז עכשיו אני לא צריך להרגיש יקר מהשולחן.
אנחנו באמת יכולים לשבת, אנחנו יכולים לעשות את שיעורי הבית שלנו, אנחנו יכולים לעבוד מהבית, אנחנו יכולים לאכול, אנחנו באמת יכולים ליהנות מהשולחן הזה ולהיות סביב השולחן הזה לכל המטרות האלה עכשיו בלי להרגיש כל כך יקרות. אני אוהב דברים יקרים, אני אוהב דברים מפוארים, אבל אני מאוד אוהב להרגיש שאתה יכול ליהנות מזה ולא צריך להכניס אותו לקופסה או לדאוג שזה יישבר.
שֵׁפֶל: לעתים קרובות כל כך אני מרגיש שאנחנו עשויים לקחת צעד אחד קדימה ולפעמים שני צעדים אחורה, אבל אני שומר על תקווה. ראיתי הרבה חיוביות והרבה שינוי תודעתי ושינוי דעתם של אנשים ותאורה. אז אני מקווה שנוכל לפרוץ את הנושאים המוסדיים האלה שיש לנו, והגדול בהם הוא גזענות.
שֵׁפֶל: הייתי אומר באמת להיות מצפוני לזולת ולצרכים שלהם ולתחושות שלהם וחשיבות הייצוג והצורך להיראות ולשמוע ולכבד. וזה הולך עם הכל. זה כאילו, כן, אנחנו יכולים לראות אנשים ממוצא אתני ונשים שונות על שערי מגזינים וזה נהדר. אבל אנחנו צריכים גם לראות את הדברים מיוצגים, אני חושב, בעיצוב.
אני אישה צבעונית. אני גזע מעורב - אני אנגלי וגנאי - אבל עדיין יש לי כל כך הרבה יותר לראות תרבויות אחרות. לחשוב על אנשים בכל הצורות והגדלים והחלטות עיצוב שונות ולהתייחס להרבה דברים אלו, אני חושב שזה הולך להיות טרנד גדול. אני חושב שסגנון עולמי והפניות, אנחנו הולכים לראות את זה הרבה קדימה.
שֵׁפֶל: יש כמה פרויקטים שמרגישים די מרגשים. אני לא ממש יכול לשתף את זה עדיין, אבל את הפרויקט הזה שאני מאוד מתרגש ממנו. אני מקווה שזה יתממש. ואז אתחיל לעבוד על קו רהיטי נח, וזה ממש מרגש. ואז בפוטנציאל חנות נועה נוספת ביפן, שתהיה לה מבנה גדול יותר, שתהיה קונספט גדול יותר, שיהיה ממש מרגש מכיוון שהיא תהיה בעיר אחרת, כמו עיר גלישה.
בְּ: מה בעיניך כוחו של עיצוב טוב?
שֵׁפֶל: כוחו של העיצוב הגדול הוא בכך שהוא יכול לרומם את האדם, לא רק את החוויה, אלא את ההוויה הרגשית שלו. הכוח של עיצוב טוב יכול ממש לשנות את הרגשות שלך ולגרום לך להרגיש טוב. וכשאתה מרגיש טוב, דברים טובים קורים. במיוחד אם זה מקום שבו מספר אנשים יכולים להיכנס פנימה ולהרגיש טוב ולהתחבר אחד לשני. עיצוב טוב כשלעצמו לא עושה כלום; אתה צריך את האנשים. שיחות טובות מתרחשות, רעיונות מתרחשים, אנשים יכולים לעזור זה לזה, הם פשוט במצב רוח טוב יותר. ובסופו של דבר זה מה שיכול לשנות את העולם. אנשים בחשיבה טובה.
שֵׁפֶל: אני חושב שזה תחום העיצוב היחיד שאני הכי טוב בו. לחשוב על פריסות ויעילות ועל האופן שבו כל מתקן גורם לך להרגיש ומה מטרתו ומה צריכה להיות החוויה באותו אזור. אשר, כמובן, מודיע על כל החלטות העיצוב. זה מצחיק מכיוון שבתפקיד עיצוב פנים, קישוט ועיצוב אדריכלי, הכל על יצירת חוויה כוללת. רוב הדברים ורוב הפניות ורוב הדברים שאתה עושה, פרטי עיצוב, העין הלא מאומנת אפילו לא ישימו לב לזה. זה לא עניין גדול, אבל אתה תרגיש את זה.
אז אני נכנס למקומות ומבחין בכל הפרטים הקטנים האלה, שזה די כיף. אני אחד מאותם אנשים שבהם הם יושבים לפעמים והם כמו, "אני לא יכול לשבת כאן. אכפת לך אם נשנה טבלאות? " כי אני באמת מושפע מזה.
זו גם חוויה לימודית. כשאתה עוזב ואתה חווה דברים ומקומות, כשזה באמת נהדר אתה אוהב, הו זה מדהים, אתה לומד. אבל גם כשזה די רע אתה לומד מה לא לעשות.
דניאל דיבנס
תוֹרֵם
דניאל היא יזמית, סופרת ועורכת מגזינים לשעבר המתגוררת בסנט לואיס, מיזורי. כשהיא לא מקלידה על המחשב הנייד שלה, היא כנראה מבשלת, מפרסמת תמונה של האוכל שלה באינסטגרם, או מתכוונת לצפות מחדש בתוכניות ובסרטים האהובים עליה. היא גם מייסדת את Bold Xchange, חנות מקוונת של מותגים בבעלות שחורה.
